אינדקס הפורומים  •   חיפוש  •   רשימת משתמשים  •   קלאנים  •   מדליות   •   הרשמה  •   לוח בקרה אישי  •   התחבר כדי לבדוק מסרים אישיים  •   התחבר
 פרק ראשון
 ספקות- חלק ראשון
צפה בנושא הבא
צפה בנושא הקודם
שליחת הודעה חדשהההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה
מחבר הודעה
blackraven
לוחם
לוחם



משתמש מספר: 29,784
הודעות: 42








הוסף משתמש זה לרשימת החברים שלך

  

הודעהנשלח: 04/06/2017 ב- 19:37:17 תגובה עם ציטוט  דווח

אני שמח לפרסם את את הפרק הראשון מהסיפור שלי.
בקשה אחת קטנה- כשתסיימו לקרוא את הפרק, במידה ותגיבו, אשמח שתוכלו לתאר לי במשפט אחד את מה שלכדתם מהדמויות הבאות:
רודאל.
טרובר.
קסריאס.
קארים.
קריאה מהנה מאוד שמח
[align=center][b][u]כעבור שש עשרה שנים


רוח נעימה פרעה את שערו האפור של רודאל , נושאת עמה את האוויר הקריר של עת הזריחה.
עלייתו האיטית והעצלה של גלגל החמה אל השמיים המתבהרים בישרה על תומו של עוד לילה. עוד לילה בו רודאל השלים את משימתו בהצלחה. לילה נוסף שמלכו לא נפגע.
רודאל התרומם מהסלע עליו ישב והחל למתוח את אבריו. כעת, משעזבו את שטחי האימפריה, המלך קסריאס ופמלייתו לא יכלו לקבל את החניה תחת קורת גגם של הלורדים הנאילאת'ים כפי שהיה בחלקו הראשון של המסע. באימפריה האיוורית, כפי שלמד רודאל, לא היו לורדים אלא מנהיגים שנשאו את התואר המסורבל "איוורזדיאן" שהיו ספק ראשי כפר וספק סוחרים, והם לא היו עשירים במידה שתאפשר להם לתת קורת גג וארוחה חמה למלך קסריאס ופמלייתו. אפילו אם הם אורחיו של האיוורזדיאן העליון. המלך רתח וכעס, אבל בסופו של דבר חנה בשדות פתוחים בקרונות ובאוהלים, וככה הם חנו מאז שהגיעו לאימפריה האיוורית- לא במצודות אבן, אלא בעיר אוהלים.
לאחר שסיים להתמתח, חגר רודאל את חגורת החרב שלו מעל חולצת הפשתן הפשוטה שלו, שהייתה בולטת בלב כל בגדי המשי והקטיפה של הלורדים והקצינים. חרבו לא משה מטווח ידו מאז שמונה להיות מפקד המשמר האישי של המלך. היו שלחשו מאחורי גבו שמדובר בפרוניה שליוותה אותו מאז אותו יום נורא בקירטוריטאק, אבל זה היה רק אמצעי בטיחות בסיסי. את הפרנויות האמיתיות שלו איש לא באמת ידע. כך קיווה לפחות.
מסביב לרודאל החל לקום המחנה לחיים. קריאת התרנגול הוציאה חיילים מאוהליהם לתת מים ומספוא לסוסים, ונערי שרת החלו להרתיח מים לאמבטיות הבוקר של אדוניהם. קולות צחוק ופטפוט הרעישו במחנה שעד לפני דקות ספורות היה שקט כעיר רפאים. בתוך כל ההמולה הזו, קרב אליו המשרת האישי שלו שהיה בתוכה כאי של שלווה.
טורבר היה נער אדמוני ושמנמן בן שתים עשרה, במסירותו רודאל לא פקפק לרגע. טורבר מילא את חובותיו בנאמנות ובהצטיינות. כמו כן, נראה היה שתמיד ידע היכן רודאל נמצא. משימה קשה ביותר שמדובר במפקד המשמר של המלך. אבל לשונו הייתה שלוחת רסן וחצופה. רב המשרתים הזהיר את רודאל לפני שטורבר התחיל לשרתו שמדובר ב" שדון שלבש עור אדם". רודאל התייחס למאמץ הריסון של טורבר כאל למשימה מאתגרת, ותו לא. אם כי לפעמים התחשק לו לשים את הילד הסורר בהר הכי גבוה בקהרגהל.
"לא היית במיטתך הלילה, סר" אמר הילד בנימה קלה של האשמה.
לא ברכת בוקר טוב ולא תפוחים רקובים. ישר ולעניין. "היו לי מחויבויות קודמות. כמו למשל, לשמור על הקרון של המלך". אמר רודאל בלאות.
"לא ישנת בכל השבוע האחרון! אתה יכול לקרוס מהלחץ והמטלות שאתה מטיל על עצמך. אתה צריך לדאוג לבריאותך כפי שהידען קורסין הסביר לך" נזף הילד "בכל מקרה, הבאתי הנה קערת מים שתוכל לשטוף את פניך. וגם תער ומראה, במידה ותרצה להוריד את הזיפים המגוכחים הללו אחת ולתמיד".
רודאל נטל את המראה מידיו של טרובר. הפנים שבעבר היו גאות וחזקות היו כעת מלאות קמטים, כפי שתלמים ממלאים שדה של איכר לאחר החריש. העובדה שהוא עמד להיכנס לשנתו הארבעים ושלוש בקרוב נתנה בו את אותותיה. העינים היו אפורות. מלאות זקנה, לאות, וכן, גם עיפות. קרחת בוהקת ביצבצה בקצה ראשו. הזיפים האפורים שהיו על עור צווארו הרופס ולחייו הקמוטות דקרו וגירדו כמו מאות כינים מוצצות דם. הוא היה מקצץ את זקנו, אבל מעולם לא הוריד אותו לחלוטין. המשרת ששירת אותו לפני טרובר, ג'וקל, ניסה אף לגלח אותו בשנתו, אך נתפס באמצע המעשה. הוא פוטר משירותו בבושת פנים, אך לא לפני שגבו שתת דם מהצלפות חגורתו של רודאל. למעשה, הוא לא אהב את הזקן שלו מעולם, אבל פאלינה אהבה את זקנו. היא אמרה שהזקן גורם לפניו להיראות נאות יותר. הוא היה עוקר את הר הקרקאן ממקומו אם זה מה שפאלינה הייתה מבקשת, אז גידול זקן לא היה משימה קשה בשבילו. אם כי לא נעימה. ובשם האלים, מגרדת. הוא הושיט לטרובר בחזרה את המראה " רוב תודות, אך אוותר על הגילוח היום טרובר. כעת תואיל לתת לי את קערת המים".
טרובר הושיט לו את קערת המים "הגיעה איגרת מהמלך והוא מבקש להיפגש איתך בטרם נצא להמשך הרכיבה".
חדל האישים האדמוני פתח פעם נוספת את מכתביו? "המלך כתב דבר מה נוסף?"
טרובר משך בכתפיו "לא יותר ממה שאמרתי לך. המלך הוא אדם תמציתי ביותר".
רודאל ניגב את פניו במגבת פשתן "בסדר גמור, אתה יכול להתחיל לארוז את חפציי, ואם אמצא שנגעת עוד פעם באחת המגילות או המכתבים שלי" הוא הסתכל בו ישירות "תתכנן לגמור כמו ג'וקל".
"אני לא אגע במגילות שלך יותר, סר" אמר טרובר, מנסה לשמור על פנים רציניות. בכישלון יש להודות. הערמומיות שבעיניו גרמה לרודאל לחשוד שדבר ממה שאמר לא ייכנס לקודקודו של השטן הקטן.
"אתה משוחרר" הוא החווה לו בידו ללכת.
הוא החל להתקרב לקרון המלך, מפלצת מקרשים ברוחב עשרה מטרים ובאורך כפול. נדרשו חמשה סוסים לסחוב את הקרון המלכותי, שנצבע בכחול ובכסף. משני צידי דלתות הקרון צוירו נשר שחור ונשר לבן. מעל הדלת התנוססה באותיות מסולסלות המימרה של בית פרייניסטר "כאלים לארצות הניכר".
כמו הנשרים שצוירו על הקרון, גם ג'נאל מנדרד השחרחר ואיראם וואטלון בעל עור החלב ניצבו דוממים משני צידי הדלת, חניתותיהם נשענות על העץ הצבוע. איראם היה נראה מנומנם מעט אבל הזדקף באיטיות כשרודאל קרב אליהם, כאילו רודאל לא היה הסיבה שבגללה התייצב.
הוא פנה לג'נאל. אחיה של המלכה נחשב לנאה ביותר והיה יכול לגרום לכל עלמה ברחבי האימפריה להסמיק כאשר רק דיבר איתה. רודאל היה בטוח שהוא שבר את ליבן של לפחות מחצית מהן כאשר התחתן. מלבד זאת, ואף חשוב מכך הוא היה אחד הסייפים המוכשרים ביותר שפגש רודאל מעודו "קרו דברים הלילה?"
"היה משעמם כרגיל, אלא אם כן אתה מוצא עניין מיוחד בבהייה באוויר" אמר ג'נאל "איראם בניגוד אליי, יוכל לספר לך על החלומות הנעימים שהיו לו הלילה." הוסיף בחיוך זדוני
"יימח שמך ג'נאל". הפטיר איראם באדישות
רודאל כחכך בגרונו, לפני שיפרוץ עוד ויכוח חסר טעם בין שני השומרים, שהסתדרו אחד עם השני בערך עמו חתול ועכבר. "ברשותכם אכנס אל המלך. איראם אני ידבר איתך מאוחר יותר. לא תתכן רשלנות בשמירה על המלך. זה עניין של חיים ומוות".
"עם כל השומרים הללו מסביב זבוב לא יוכל להיכנס למחנה" אמר איראם.
" הזנחת חובותיך מכל סיבה שהיא לא באה בחשבון." איראם נעץ בו מבט אפל אבל לא אמר דבר. רודאל ידע בדיוק מה המבט שלו אומר: אתה נרדמת בשמירה שלך, מי אתה שתגיד לי שאני לא בסדר?. רודאל לא התעלם מהמבט שלו. הוא למד להתעלם מאותם אנשים שראו אותו באור אפל. ולא היו חסרים כאלו כלל- גם בחצר המלכות.
נראה היה שאיראם רצה להגיד משהו, אבל אז דלת הקרון נפתחה בחבטה רמה ובפתאומיות ובפתחה הגיח רוביד , יורש העצר של האימפריה.
רוביד היה ילד מקסים מכל הבחינות- נאה, טוב מזג, מצטיין בלימודיו ובעל שליטה מכובדת בחרב, התלתלים השחרחרים, מבנה גופו הצנום, הפנים הבהירות ועיניו התכולות בעלות הברק השובב, כל אלו גרמו לו להיראות צעיר יותר משלוש עשרה שנותיו. "בוקר טוב דוד, בוקר טוב סר איראם, בוקר טוב סר קולונל !" אמר בעליזות. מסיבה שרודאל לא הבין, הילד מעולם לא קרא לו בשמו הפרטי.
ג'נאל נראה מופתע "מדוע קמת מוקדם כל כך?"
"מה אתה מתכוון לומר דוד?."
"אתה לרוב מתעורר רק כשהמחנה יוצא לדרכו, אם לא יותר מאוחר." הוא הצביע על השמש הזורחת "אז נראה לי שהתבלבלת, הוד מעלתך"
"לא התבלבלתי. הייתי צריך ללמוד לשיעוריי היום את תאריכי המלוכה של קיסרי האימפריה בעל-פה ולפי סדר. הידען קורסים כבר התחיל להתעצבן מכך שאינני מבצע את המטלות שלי בהיסטוריה; אז החלטתי שאני יעשה את המטלה הבאה שהוא ייתן לי כיאות". פניו נפלו "אתמול שכחתי מכך לחלוטין. הלהטוטנים שהופיעו עניינו אותי יותר משינון תאריכים. כעת אני מקווה שאוכל ללמוד איזה משהו, שלפחות לא אושפל".
"הזנחת חובותיך מכל סיבה שהיא לא באה בחשבון" אמר איראם, מעיף קריצה ערמומית לרודאל.
פניו של הנסיך נפלו עוד יותר, ופניו נראו מדוכאות לחלוטין "אני יודע שאני אשם, אבל ללמוד תאריכי שלטון זוהי משימה כל כך חסר תועלת שאין לי רצון לעשות זאת..." נראה היה כאילו הוא הולך לפרוץ בבכי.
איראם גירד בפדחתו, ולאחר מספר רגעים לחש מספר מילים באוזנו של ג'נאל. פניו אורו והוא פנה לנסיך "לך כעת ללמוד לבחינתך, אם תלמד יש לך סיכוי להצליח. אם תצליח בבחינה, אני ואיראם נביא לך הפתעה".
"איזו מין הפתעה?" חקר הנסיך בהתעניינות פתאומית.
" אם אני אגיד לך זו כבר לא תהיה הפתעה." אמר ג'נאל בחיוך, ופרע את שיערו של רוביד. "עכשיו יש לך סיבה מספיק טובה ללמוד?"
"כן דוד. תודה דוד. תודה סרים!" אמר בעליזות והחל לרוץ אל תוך המחנה. מן הסתם אל הקרון הפרטי שלו .
"יש דברים שתמיד יעבדו על ילדים" אמר איראם ברגע נדיר של שביעות רצון, לאחר שהתרחק הנסיך מטווח שמיעה.
"אל תחשוב שהחמצתי את הרמז שלך, רמאי מלוכלך שכמותך" אמר רודאל בחריפות, אם כי הצליח בקושי לעמוד בפני הדחף לחייך "והוא גם לא יעזור לך. בשביל שתלמד לקח, אני אשבץ אותך במשמרת גם הלילה. וכדאי לך שלא אשמע שה..."
הוא לא הספיק לסיים את המשפט כשקול רועם קרא מתוך הקרון :" רודאל. אני אצטרך לחכות למענך עד חצות היום?".
רודאל נכנס אל תוך קרון העץ המפואר של המלך. ניתן היה להגיד על המלך דברים רבים, אבל אי אפשר היה לטעון שהוא קמצן. רגליו של רודאל שקעו בתוך שטיחי צמר מרהיבים, ארוגים בתבניות מסובכות של צבעים ססגוניים. על קירות העץ נתלו חרבות רבות, בנדנים מצופים מזהב משובצים יהלומים וגרזני קרב מצועצעים. ספת נוצות שנראתה סתורה גרמה לרודאל לנחש שעליה ישן רוביד. בצידו השני של הקרון היה וילון מקטיפה שחורה שהסתיר את האיזור הפרטי של המלך. ועל כיסא מעץ אדמדם מלפניו ישב המלך קסריאס.
המלך היה איש בשנות השלושים לחייו. רעמת תלתלים זהובים ועיניים כחולות, ופנים שחיוך עייף נתלה בהן. גופו היה מוצק ושרירי מהשנים בהן היה לוחם, אבל גופו החל להיכנע למנעמי המלוכה. מעל לשרירים המשורגים החל להצטבר שומן עודף. הוא לא נראה מלכותי כמו אביו המלך נאירון, למעשה, הוא נראה כמו אחד הלורדים הזוטרים שנשבעו לו אמונים, במיוחד כשהיה לבוש בחלוק שינה רחב . אבל רודאל למד בחייו שמראה עיניים הוא מתעתע ביותר.
רודאל השתחווה בפני המלך "הוד מעלתך"
קסריאס נופף בידו קצרות "אתה לא צריך להתנהג ככה לידי, לפחות כשאנו לבד."
"אני עושה זאת מבחירתי, הוד מעלתך. לעולם לא תדע כמה אני מעריך את מה שעשית למעני".
המלך זקף גבה "אפשר לחשוב שייבשתי את הים האפור למענך. מדובר בצדק, לא משהו מעבר למה שהגיע לך. לאדם כמוך לא הגיע להירקב במגדלי המלח. אחרי הכל רודאל היקר שלי, אני מלך הוגן. יין מהפילמורה?"
"תודה הוד מעלתך, אבל אסתפק בבציר מאילמרה".
"השתן החמוץ הזה?" המלך עיווה את פניו "אתה איש מוזר מאוד רודאל." הוא משך אליו בקבוק יין וכוס זכוכית והחל למזוג." אתה יודע למה קראתי לך, קולונל?"
"לא הוד מעלתך. המכתב הגיע אלי בפתע." הוא לא ציין בפני המלך שעד לפני דקות מועטות הוא לא ידע על קיומו של המכתב.
"אני צריך להתייעץ איתך". המלך הגיש לו את כוס היין "מה אתה חושב על המדיניות שלי?".
השאלה הפתיעה את רודאל " אני איש צבא, הוד מעלתך. אני יכול לייעץ לך כיצד להיזהר ממתנקשים, ללמד אותך כיצד להילחם טוב יותר בחרב, וגם איזה אדם ראוי להתמנות למשמרך הפרטי. אבל חוששני שבפוליטיקה אינני אוכל להחוות את דעתי "
המלך לא אהב את התשובה "אני חושש שאצטרך להבהיר את שאלתי. האם לדעתך היה נבון מצדי ליזום את הסכם השלום הזה?"
רודאל זכר את היום בו המלך הכריז במועצה שהוא הולך להציע הסכם שלום לאימפרית האיוורים. עצם הכוונה של המלך הטילה תדהמה גדולה בקרב היושבים במועצה. זה היה מאורע אדיר בכל קנה מידה, אבל באותה מידה בלתי צפוי.
האימפריה הנאילאת'ית מעולם לא פנתה בשלום לשום ממלכה. כל מדינה שהיוותה ולו האיום הקטן ביותר על נאילאת'- נדרסה על ידי הלגיונות של האימפריה. יעידו על כך בני ת'סוס, סיב וסוהל, תושבי קארטילים, קירס- רסטיאן וגבעות השני שנכנעו לנשר. היו זמנים בהם שם הקיסר היה מעביר רעד במבוגרים, ומדיר שינה מעיניהם של ילדים. לא לחינם התהדרה האימפריה במימרה המבעיתה "אלים לארצות הניכר".
כלומר, עד שבא קסריאס החמישי.
לכן כשהקיסר הניח על השולחן את התוכנית שלו לקשור קשרים עם הממלכה השנייה בגודלה ביבשת, היא הייתה לא צפויה כגשם באמצע הקיץ ועוררה בחדר המועצה צעקות שיכלו להקים את המתים מקברם. הקולני ביותר היה גנרל הוירוק קשישא שצעק שמעולם לא האמין שיגיע היום בו יראה את קיסר נאילאת' רופס כתולעת. ראש החוקרים סינן מאחורי מסיכת הנחושת המבעיתה שלו שעל כס הנשרים יושב ארנבון, ושאל אם להביא לו מעט ירק ועשבים. אבל הגס מכולם היה הידען קורסין, שאמר שהוד מעלתו הוא לא יותר מבחורה ירוקה. רק המאג קארים שתק את שתיקתו הקרירה, ודיוון אוסטרינג', שצחק מסיבה שאף אחד לא הבין.
אבל המלך לא נטש את הרעיון, וכעת הם כולם צעדו אחריו, ברצון ולא ברצון אל עתיד של שלום עם הממלכה שנחשבה במשך שנים כאויבת מרה של נאילאת'.
רודאל לא ממש הבין את עמדתו בנושא. הוא סמך על המנהיגים שיעשו את המהלכים המכריעים ואילו הוא, דאג לבצע אותם "אני חושב שזה היה רעיון חכם" אמר בזהירות.
המלך נחר בבוז "רעיון חכם. אתה צייתן מכדי להגיד לי את האמת, לפחות יותר מהשאר." המלך מזג לעצמו כוס יין "אני רואה אצלם בוז בעיניים, הם חושבים שאני רך כקנה, שניתן לכופף אותי. ועכשיו אני גם מתחיל לחשוש אם באמת קיבלתי את החלטה שגויה."
"אתה לא טעית, קסריאס"
רודאל הסתובב במהירות לאחור. אף אדם לא היה אמור לעקוף את ג'נאל ואיראם ללא פקודתו. חרבו כבר הייתה שלופה ומוכנת לתקיפה כשנתקל בפניו המשועשעות של המאג קארים "טוב לראות שלא החלדת, קולונל" אמר המאג בבדיחות הדעת, אם כי בנימה קלה של קרירות.
רודאל נהם בשקט והחזיר את החרב לנדנה. הוא לא חיבב מעולם את קארים. מסתורי מדי, זקן מדי, משפיע מדי, וערמומי מדי. הוא משפיע יותר מדי על דעתו של המלך למרות העובדה שהוא רק שגריר. קארים, כמו שאר המאגים, היה בגיל שהעולם כבר פסק לספור ועדיין נראה צעיר יותר מרודאל. שערו, פאות לחייו וזקנו המטופח והקצר, היו בגוון אפור עשיר וזה היה גם צבע עיניו, שבאופן תמידי היה בהן ברק לבן ונטול שובבות. האיש שכח כבר לפני אלפי שנים שמחה מהי. הזכיר לעצמו רודאל. אבל למה שזה יהיה אחרת? הבן אדם מגיע מנארקאראת' העיר הבוכייה, והכרך בו נולד הסער. המאג לבש היום גלימה דקה בצבע ירוק יער מעל טוניקת צמר רקומה. בגדי רכיבה. הצטער רודאל, אני אצטרך לסבול את נוכחותו המעיקה גם היום, כשארכב עם המלך בראש הטור.
"שפכת את היין שלך, קולונל" אמר קארים לרודאל, כפי שמסבירים לילד קטן להתרחק מאש. רודאל רק כעת שם לב שכתם יין גדול התפשט על חזית חולצתו. הוא רוקן את שארית היין בלגימה אחת והניח בזעף את הכוס על מדף סמוך. מאג ארור שכמותו.
המלך קם מכיסאו והתחיל ללכת לאורך הקרון, הוא נהג לעשות זאת כשהיה מהורהר "האומנם, קארים? האם לא היה כדאי להשאיר את המצב כמו שהיה לפחות לעת עתה? או לפחות לקרוא לאיוורים אל ארמוני לצורך חתימת ההסכם?"
"האיוורים לא היו מסכימים להיכנס אל תוך מאורת הצפעונים לעולם. ההצעה שלך לבוא אליהם הייתה רעיון חכם. היא הראתה להם שאתה באמת בתוך העניין. מלבד זאת, זו תהיה איוולת לאמיתה לחזור כעת אל איסטילופן, אם תיסוג מעמדתך רק תחזק את דעתם של הלורדים שלך שאתה מלך רכרוכי שניתן לתמרון." קארים התהלך מסביב לשולחן היינות של המלך ובחן את בקבוקי הזכוכית. "אין לך טקילה" אמר באכזבה.
"ואם אני אבחר באפשרות שלישית?" שאל המלך, מתעלם מההערה האחרונה של קארים.
"איזו מין אפשרות?" שאל קארים בסקרנות.
"לחזור ולהיערך למלחמה, שתגמור אחת ולתמיד את האימפריה האיוורית".
שתיקה השתררה בחלל הקרון, מוחשית כל כך שרודאל יכול היה לחתוך אותה בסכין. השקט היה לא נעים ונדמה היה שאף אחד לא ירצה להיות הראשון שידבר. לאחרי דקה רודאל הבין את הרמז. כמובן שזה צריך תמיד להיות אני. "הוד מעלתך, אני חושב שמלחמה תהיה האפשרות הגרועה ביותר מכל יתר הדרכים שפרושות לפניך כעת".
"מדוע? הלורדים יתרצו ויחזרו לתמוך בי כפי שתמכו באבי לאחר כיבוש סוהל"
"אומן הנשק שלימד אותי להילחם בחרב היה תמיד אומר לי 'יותר חשוב מהכרת החרב היא הכרת האיש שעומד מאחוריה'. אז זה מה שעשיתי לפני שיצאנו מהאקטינט. קראתי כמה מגילות על האיוורים. בעיקר כאלו על חוקי מלחמה וסגנון קרב, אבל אחת מהן תיארה את השלטון של האיוורים.
אתה יודע איך הם בוחרים את האיוורזידיאן העליון, הוד מעלתך?"
"הם בוחרים פעם בשנה את המלך שלהם מבין כלל האיוורזדיאן בממלכה".
"נכון, אבל הם בוחנים באותו היום את ההישגים הפוליטיים של כל האיוורזדיאן באימפריה באותה השנה: כמה סחורה הוא ייצא, האם הוא כבש שטחים באותה השנה, וכמה משגשג המחוז שלו. האיוורזדיאן העליון הוא האדם עם ממוצע ההישגים הגבוה ביותר, ויתר האיוורזדיאן מקבלים תפקידים בכירים יותר ככל שהם נמצאים ברמה גבוהה יותר של הישגים. האם אתה יודע באיזו רמת הישגים היה האיוורזדיאן העליון שאראן לפני שלוש שנים, כשנבחר למלוך?"
המלך נענע בראשו לשלילה. קארים חייך מתחת לשפמו האפור חיוך קטן "מתוך שלוש מאות ארבעים ושניים בתי סוחרים בכירים הוא היה במקום השלוש מאות ותשע עשרה".
רודאל ספק את אגרופו בכפו בהתלהבות "בדיוק! בתוך שנה הוא קיבל שורת הישגים מדהימה שלא הייתה כמותה בכל תולדות האימפריה האיוורית! הוא מצא מכרה זהב אדיר מימדים בשטחו, ואת בורות הטיט שהיו קטנים ושוליים הוא הרחיב לכדי ממלכת סחר אדירת מימדים שמספקת חמר מנארפוס שמעבר לישימון ועד לורך שבצפון. והוא בנה צי מסחר שכמותו לא היה לשום איוורזדיאן מעולם וזאת בנוסף לשורת פשיטות מרשימות על אילמרה, שאחדות מהן הוא הוביל בעצמו. הוא ממזר חכם במידה יוצאת דופן. בקרב נגדו אני חושש שמאוד תתקשה"
"את כל זה ידעתי. מדוע לדעתך רציתי מההתחלה לבצע את הסכם השלום עם שאראן? כדי שהעם שלי יאהב אותי יותר? אם ככה הרי שנכשלתי." המלך צחק בקול רם. "לא רודאל היקר שלי, הסיבות שלי היו כסף ומסחר. יד המקרה בלבד היא שנתנה לשאראן את מכרה הזהב, ושיש לך זהב אתה יכול להפוך גם דיר חזירים לארמון מפואר" הוא לגם מכוס היין "או להפוך כמה ביבי בוץ לאימפרית סחר."
."אבל שכחת דבר מה נוסף, קסריאס" לחישתו הקטיפתית של קארים כמעט גרמה לרודאל לשלוף שוב את חרבו. "אין שום איוורזידאן, אפילו לא אחד, בתולדות האימפריה האיוורית ששלט יותר משנתיים. תמיד באו אחרים ולקחו את מקומם של הקודמים להם. אם שאראן היה מולך שנה אחת, בהחלט יכולת להגיד שזהו מקרה, ותו לא. אבל למלוך שלוש שנים. שלוש שנים! באימפריה שהתחרות והנשימה הולכות זו לצד זו, זהו הישג שאין לנו רשות להמעיט בערכו. רודאל צודק, קסריאס . ממלחמות עם איש כזה מוטב שנתרחק כמו מאש." נראה שרק כעת שם לב לספה הסתורה שבקצה הקרון "בנך שוב ישן איתך הלילה?"
"הוא טוען שיש לו חלומות רעים בלילות האחרונים. חלומות על אנשים לבושי שחורים שמניפים לעברו סכינים" אמר המלך בפיזור הדעת. "הוא יהיה מלך טוב. הוא פרנואיד כמו שמלך צריך להיות".
"תשלח אותו אליי היום בערב. ייתכן שאוכל לעשות משהו בנושא". הציע קארים. המשהו הזה, כך ניחש רודאל היה בוודאי קשור לעיסוקיו של המאג, לעולם הכישוף. אם הייתה לי הבחירה הייתי מעדיף מרפא טוב שיטפל בבניי במשחות ומחטים ולא מכשף שיעשה כל מיני הוקוס פוקוס. אבל מה זה משנה? המאג כבר הרעיל לחלוטין את שיקול הדעת של המלך.
"יהי כן. אגיד לרוביד שילך אליך" אמר המלך " דיברנו די. אחשוב על עצותכם. יהיה מוטב אם תלכו לארוז את חפציכם. כעת אודה לכם אם תסורו מעלי. אני צריך להחליף את החלוק הזה במשהו מעט יותר ייצוגי." הוא פנה ללכת אל הווילון שבקצה הקרון שלפתע נעצר ופנה אליהם חזרה. "ועוד בקשה אחת אחרונה משניכם. אני לא רוצה לשמוע לחשושים על דבר ממה שנאמר פה."
"כמובן קסריאס"."
אם זהו רצונך. הוד מעלתך".
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי 
hipy
היפי ממשטרת אשלום
מנהל ראשי



משתמש מספר: 4
הודעות: 9,358







מדליות: 12 (ראה עוד)
כרטיס קיסקוס (9) (סך הכל: 1)
הוסף משתמש זה לרשימת החברים שלך

  

הודעהנשלח: 05/06/2017 ב- 08:32:05 תגובה עם ציטוט  דווח

לסיפור הזה אין קשר לסיפור הקודם שפרסמת?
אקרא בימים הקרובים, ח"ח על הסיפורים המושקעים.
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי בקר באתר הבית של המשתמש 
blackraven
לוחם
לוחם



משתמש מספר: 29,784
הודעות: 42








הוסף משתמש זה לרשימת החברים שלך

  

הודעהנשלח: 05/06/2017 ב- 09:55:01 תגובה עם ציטוט  דווח

hipy כתב:
לסיפור הזה אין קשר לסיפור הקודם שפרסמת?
אקרא בימים הקרובים, ח"ח על הסיפורים המושקעים.


זה המשך.
מצטער שלא שמתי באותו אשכול עם ספוילר. את הבאים אעשה ככה

_________________

"יש אנשים שהם קמצנים מכדי להשתין על הגדם הפצוע שלהם"



משפט עיראקי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי 
hipy
היפי ממשטרת אשלום
מנהל ראשי



משתמש מספר: 4
הודעות: 9,358







מדליות: 12 (ראה עוד)
כרטיס קיסקוס (9) (סך הכל: 1)
הוסף משתמש זה לרשימת החברים שלך

  

הודעהנשלח: 07/06/2017 ב- 20:47:36 תגובה עם ציטוט  דווח

היה פרק מעניין, הסיפור זורם והיה לי מהנה לקרוא.
אתה כותב מאוד יפה.

אני אוהב שהתיאורים של האנשים והמקומות לא מייגעים מידי.
אהבתי את הטריק הידוע של לתאר את הגיבור בזמן שהוא מסתכל על עצמו במראה.

הערות:

1) שוב העניין של הציטוטים. כדאי להפריד בין משפט לציטוט עם פסיק או משהו בסגנון.

2) בתחילת הסיפור הכנסת את הפסקה הבאה:

"כעת, משעזבו את שטחי האימפריה, המלך קסריאס ופמלייתו לא יכלו לקבל את החניה תחת קורת גגם של הלורדים הנאילאת'ים כפי שהיה בחלקו הראשון של המסע. באימפריה האיוורית, כפי שלמד רודאל, לא היו לורדים אלא מנהיגים שנשאו את התואר המסורבל "איוורזדיאן" שהיו ספק ראשי כפר וספק סוחרים, והם לא היו עשירים במידה שתאפשר להם לתת קורת גג וארוחה חמה למלך קסריאס ופמלייתו. אפילו אם הם אורחיו של האיוורזדיאן העליון. המלך רתח וכעס, אבל בסופו של דבר חנה בשדות פתוחים בקרונות ובאוהלים, וככה הם חנו מאז שהגיעו לאימפריה האיוורית- לא במצודות אבן, אלא בעיר אוהלים."

עומס מידע ושמות שנופל על הקורא משום מקום ונראה לא קשור.
אתה יכול למחוק את הפיסקה הזו לחלוטין, ועדיין כל הסיפור יהיה ברור לחלוטין.
אפשר להבין את רוב הפרטים מהפיסקה הזו מההקשרים בהמשך הסיפור.

3) סתם משפטים שמשום מה הציקו לי:
"רב המשרתים הזהיר את רודאל לפני שטורבר התחיל לשרתו שמדובר ב" שדון שלבש עור אדם". "
נשמע פחות מקצועי משאר המשפטים, לא זורם כזה.
אולי עדיף:
"רב המשרתים הזהיר את רודאל שמדובר ב"שדון שלבש עור אדם"', אך זה לא מנע ממנו לקבל אותו לתפקיד."

"כעת תואיל לתת לי את קערת המים"
ערבוב של שפה גבוהה "תואיל" ונמוכה "לתת"
אם הולכים על שפה גבוהה לדעתי עדיף ללכת עד הסוף:
"כעת הואל להגיש לי את קערת המים"
משהו כזה.

4) פעמיים שמתי לב שערבבת את המחשבות של הגיבור עם מה שאומר המספר.
מאחר וכל מה שלא בציטוט זה כביכול המספר אומר, זה קצת מבלבל.

חדל האישים האדמוני פתח פעם נוספת את מכתביו? "המלך כתב דבר מה נוסף?"

המאג לבש היום גלימה דקה בצבע ירוק יער מעל טוניקת צמר רקומה. בגדי רכיבה. הצטער רודאל, אני אצטרך לסבול את נוכחותו המעיקה גם היום, כשארכב עם המלך בראש הטור

5) השיחה עם הילד של המלך הייתה נחמדה, אבל הרגיש שכתבת את החלק הזה מהר מידי.
המשפטים קצת לא במקום וחסר טיפה ניקוד.

חוץ מזה אחלה דיפ נלחם
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי בקר באתר הבית של המשתמש 
blackraven
לוחם
לוחם



משתמש מספר: 29,784
הודעות: 42








הוסף משתמש זה לרשימת החברים שלך

  

הודעהנשלח: 08/06/2017 ב- 15:36:37 תגובה עם ציטוט  דווח

hipy כתב:
היה פרק מעניין, הסיפור זורם והיה לי מהנה לקרוא.
אתה כותב מאוד יפה.

אני אוהב שהתיאורים של האנשים והמקומות לא מייגעים מידי.
אהבתי את הטריק הידוע של לתאר את הגיבור בזמן שהוא מסתכל על עצמו במראה.

הערות:

1) שוב העניין של הציטוטים. כדאי להפריד בין משפט לציטוט עם פסיק או משהו בסגנון.

2) בתחילת הסיפור הכנסת את הפסקה הבאה:

"כעת, משעזבו את שטחי האימפריה, המלך קסריאס ופמלייתו לא יכלו לקבל את החניה תחת קורת גגם של הלורדים הנאילאת'ים כפי שהיה בחלקו הראשון של המסע. באימפריה האיוורית, כפי שלמד רודאל, לא היו לורדים אלא מנהיגים שנשאו את התואר המסורבל "איוורזדיאן" שהיו ספק ראשי כפר וספק סוחרים, והם לא היו עשירים במידה שתאפשר להם לתת קורת גג וארוחה חמה למלך קסריאס ופמלייתו. אפילו אם הם אורחיו של האיוורזדיאן העליון. המלך רתח וכעס, אבל בסופו של דבר חנה בשדות פתוחים בקרונות ובאוהלים, וככה הם חנו מאז שהגיעו לאימפריה האיוורית- לא במצודות אבן, אלא בעיר אוהלים."

עומס מידע ושמות שנופל על הקורא משום מקום ונראה לא קשור.
אתה יכול למחוק את הפיסקה הזו לחלוטין, ועדיין כל הסיפור יהיה ברור לחלוטין.
אפשר להבין את רוב הפרטים מהפיסקה הזו מההקשרים בהמשך הסיפור.

3) סתם משפטים שמשום מה הציקו לי:
"רב המשרתים הזהיר את רודאל לפני שטורבר התחיל לשרתו שמדובר ב" שדון שלבש עור אדם". "
נשמע פחות מקצועי משאר המשפטים, לא זורם כזה.
אולי עדיף:
"רב המשרתים הזהיר את רודאל שמדובר ב"שדון שלבש עור אדם"', אך זה לא מנע ממנו לקבל אותו לתפקיד."

"כעת תואיל לתת לי את קערת המים"
ערבוב של שפה גבוהה "תואיל" ונמוכה "לתת"
אם הולכים על שפה גבוהה לדעתי עדיף ללכת עד הסוף:
"כעת הואל להגיש לי את קערת המים"
משהו כזה.

4) פעמיים שמתי לב שערבבת את המחשבות של הגיבור עם מה שאומר המספר.
מאחר וכל מה שלא בציטוט זה כביכול המספר אומר, זה קצת מבלבל.

חדל האישים האדמוני פתח פעם נוספת את מכתביו? "המלך כתב דבר מה נוסף?"

המאג לבש היום גלימה דקה בצבע ירוק יער מעל טוניקת צמר רקומה. בגדי רכיבה. הצטער רודאל, אני אצטרך לסבול את נוכחותו המעיקה גם היום, כשארכב עם המלך בראש הטור

5) השיחה עם הילד של המלך הייתה נחמדה, אבל הרגיש שכתבת את החלק הזה מהר מידי.
המשפטים קצת לא במקום וחסר טיפה ניקוד.

חוץ מזה אחלה דיפ נלחם



תודה על התגובה המושקעת.
אשמח גם אם תוכל לתאר לי את האופי של הדמויות שציינתי בראש אשכול.
איך שאתה ראית את האופי שהם מייצגים. זה חשוב לי בשביל שאשתפר בתיאורים.
המחשבות והמילים התערבבו כי כשהעתקתי את הקטע מהוורד אז הקווים הנטויים נעלמו והייתי צריך לשנות מחדש בגוף ההודעה. כנראה ברחו לי כמה משפטים.

_________________

"יש אנשים שהם קמצנים מכדי להשתין על הגדם הפצוע שלהם"



משפט עיראקי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי 
hipy
היפי ממשטרת אשלום
מנהל ראשי



משתמש מספר: 4
הודעות: 9,358







מדליות: 12 (ראה עוד)
כרטיס קיסקוס (9) (סך הכל: 1)
הוסף משתמש זה לרשימת החברים שלך

  

הודעהנשלח: 09/06/2017 ב- 08:50:02 תגובה עם ציטוט  דווח

רודאל - בעל תחושת שליחות, מקפיד מאוד על החוקים
טרובר - נאמן אבל קצת מרדן
קסריאס - סך הכל חכם ורוצה בטובת ממלכתו, אבל גם נהנתן ונתפס לשטויות
קארים - ערמומי (טוב או רשע, לא ברור)
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי בקר באתר הבית של המשתמש 
הצג הודעות קודמות:      
שליחת הודעה חדשהההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה


 עבור:   




צפה בנושא הבא
צפה בנושא הקודם

Based on phpBB forums system