Thus Always To Tyrants Sic Semper Tyrannis

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

אני מחפש מקום לא קונבנציונלי להסתתר בו (אחד שאוכל להסתכל על מה שנכנס ממנו, ולנתר בהתאם לצורך - מקום על התקרה נשמע טוב). <br /> ברגע שאזהה את הבן אדם - אם זה לא חוזה או בן אחר שאין לי סיבה לתקוף, אנתר עליו ואנטרל אותו בזריזות - קודם כל אדאג להעיף את הנשק מהידיים שלו ואז אנעל אותו בנעילה מהירה. <br /> <br /> אמשיך לתחקר אותו מכאן - מי הוא? למה לא חשתי בו? מה קרה פה? למה הוא חמוש? כל שאלה כמעט שאוכל לשאול, אוציא ממנו תשובה אליה. <br /> <br /> אם הוא יסרב לדבר... ובכן, אוציא את זה ממנו בכל צורה שתידרש ממני, בלי להשאיר עליו סימנים שיוכלו להוביל אליי.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> נעת ברחבי המבנה חרישית, אף חיה בעולם לא הייתה יכולה לחקות את החסד שמאחורי התנועות שלך. <br /> אף אחת לא הייתה מעזה לנסות אם היא הייתה רואה אותך כעת. <br /> <br /> הפורץ המסתורי נכנס לבית, גבו צמוד לקיר, לפני שהוא בחן את החדרים האפלוליים בעיניים שלא ראו. כמה משונה. <br /> הופעת מאחוריו, כמעט כאילו התגבשת מתוך האפלה ולא היית שם מלכתחילה. <br /> הגוף שלך דאב וכאב ובאופן מטאפורי היית אלא צל של עצמך, דבר אשר השתקף במכה הראשונה שהנחתת. <br /> <br /> היית מעדיף לחנוק אותו, אבל הרקמות השרופות באזורי הידיים והחזה שלך הורידו מהכוח הפיזי הטהור שלך, מה גם שעינייך, שהורגלו לחשכה, זיהו שאזור הצוואר שלו מוגן באפוד וווסט. <br /> הרגל שלך התרסקה בזווית של ארבעים וחמש מעלות עם הברך שלו, שקרסה מיד כלפי מטה. <br /> <br /> האויב קרא מיד דרך התנועה הבאה שלך, שהייתה איטית ממה שהיית רוצה שהיא תהיה, והרים את הנשק שלו במגננה. <br /> ובכן, זה רק אמר שהתוכניות שלך השתנו מעט. <br /> משכת את הרגל קדימה מהבעיטה ובצעד וחצי הגעת לקו ישר עם הראש שלו, היד שלך מורמת לאוויר. <br /> <br /> רובה הסער שלו היה מורם, אך הזרוע שלך הייתה אחוזת נאודו באופן שגרם לאוויר עצמו לרעוד בציפייה. <br /> המרפק שלך נחת ישירות מתחת לאף של התוקף האלמוני, שובר דרך מסכת פנים, צליל ההתרסקות שנוצר בין נאודו לפרצוף של בן אדם היה מוכר לך, אך תמיד היה נחמד לשמוע אותו בכל זאת. <br /> <br /> אלא שבמקום לשמוע את צליל החבטה שנוצר מפגיעתו של גוף אדם בקרקע זכית לשמוע זמזום קליל. <br /> <br /> האויב נעלם. <br /> הנאודו שלך איתר אותו מיד, הסתובבת במהירות שגרמה לגוף שלך לנגוח ובעטת את החפץ הקרוב ביותר אליך הלאה. <br /> <br /> שולחן הקפה נזרק ופגע ישירות בתוקף, שנסוג בחצי צעד לאחור ואיבד את שיווי המשקל שלו. <br /> סגרת את המרחק ביניכם בתנועה שנדמתה כחסרת משקל, זרוע שמאלך שלך לגופך וזו הימנית דרוכה לאחור. <br /> <br /> זה היה עצוב, חשבת לעצמך, הוא אומנם ידע מה עומד לבוא אך לא הייתה לו היכולת להגן או לברוח מהצרה שהייתה עתידה ליפול עליו. <br /> <br /> האגרוף שלך פגע ישירות בבית החזה שלו, נקודת שיווי המשקל שבה ההגנות היו בשיא חוזקן, ודחס את הסיבים והחוליות של האפוד לאחור בכוח. <br /> האויב נורא מהאגרוף שלך בצליל שריקה, ההדף זורק אותו מעל חמישה מטרים לאחור לפני שהוא פגע בקיר בכוח שסדק אותו, מפיל טיט מהתקרה וממלא את החדר בניחוח אבקתי משונה. <br /> <br /> האויב נשאר חזק נשק וראשו נשמט, אבל אתה לא היית מישהו שזלזל באויביו רק כי הם נראו מובסים. <br /> <br /> בתנועה פרבולית סגרת על האויב, שכן למרות מצבו הוא עדיין לא היה 'מובס' בעינייך, נזהר שלא להשאיר לו נתיב התקפה ישר. <br /> הגעת לצידו ומיד זיהית חרחורים קלים שהעידו על נזק לאיבריו הפנימיים. <br /> <br /> הזרוע שזרקת ממנה את האגרוף החלה לחרוק, משחררת נקישות מתוך החוליות המקשרות שבה. <br /> דחפת את עצמך מעל הנחוץ וללא סיבה טובה, אבל האתיקה שלך כפתה עליך לסיים כל תגרה בהקדם האפשרי. <br /> <br /> שחררת את מסכת הפנים, או יותר יהיה נכון להגיד שאריותיה, מפניו של האלם וזיהית נזקים לפרצופו, לרמה שלא היית יכול לזהות כמה מתווי הפנים העדינים יותר בפניו. <br /> לא שזה שינה יותר מדי, בהתחשב בנסיבות. <br /> העיקר שהוא עדיין היה ער. <br /> <br /> "מי אתה?" שאלת, הקול שלך גס לרמה שלא אפיינה את שורשייך היפניים, בתגובה ראשו של האויב נד לצדדיו, כבובה שחוטיה נתלשו מעליה. <br /> לא טרחת לשאול למה לא חשת אותו, בעיקר כי שיערת שמדובר במוטנט ואת יכולותיהם של אלה תמיד היה קשה לחזות או להבין. <br /> <br /> בתגובה הוא קילל בשקט, נותן לעצמו לגנוח. <br /> "תמות, יא כלב" לא שזה עזר לו כמובן, בהתחשב ששמעת אותו. <br /> <br /> "זה לא מה שרציתי לדעת" ענית לו, הטון שמאחורי המילים שלך היה כמעט אמפתי <br /> הוא נחר בבוז "גם אני רוצה לדעת הרבה דברים, כמו כמה חוזה משלם לכלבי השמירה שלו." <br /> <br /> הוא חשב שאתה היית משומרי הראש של חוזה? זה היה מעניין, בהתחשב בזה שהממונים שלחו רק אותו, דבר אשר אמר לך שהם היו בטוחים שחוזה מטרה קלה. <br /> זה, או שהם לא באמת האמינו שהוא נמצא שם וסתם שלחו את השמוק כדי לגרום לו לחשוב שהוא חשוב. <br /> <br /> כך או כך, נראה היה שארגון הסרסורים המסתורי הזה לא היה זה שחטף את חוזה, וכי הוא איכשהו הספיק להימלט מהם בדרכים שלא היו לגמרי ברורות לך. <br /> העובדה שהוא השאיר את הרכב שלו בחנייה העידה כי או שמישהו בא לאסוף אותו או שהוא עזב עצמאית בדרך אחרת. <br /> <br /> לא נראה היה שהשבוי עומד לדבר תחת אמצעים קונבציונליים, וגופו היה כה פגוע שלא ידעת כמה עוד היית יכול לענות אותו פיזית. <br /> ובכן, עינויים פסיכולוגיים תמיד היו אפשרות. <br /> <br /> השאלה היא האם יש לך עוד תועלת להנפיק ממנו. <br /> אחרי הכל, היו לך כבר די והותר לידים חזרה לארגון היוזם, שלא לדבר על האפליקציית פרופיילר הזאת... <br /> <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

"מי שלח אותך אחרי חוזה?" <br /> במידה והוא לא יענה, מה שאני צופה שיקרה, אמשיך: <br /> "בחור קשוח אה? לא יהיה אכפת לך אם אני אשבור כמה אצבעות או אחתוך אשך אחד או שניים?" אני אומר בצורה כיפית, אבל באותו הזמן רצינית לחלוטין. אשמור על טון של קול מוזר כדי שהוא לא יוכל לזהות אותי בעתיד, אני לא מתכנן להרוג אותו ולא ארצה שהוא יוכל לחזור אליי. אם זה נראה כאילו זה עובד וזה מפחיד אותו, אפשיט אותו מהבגדים שלו והנשק ואקח אותו לשירותים, שם אענה אותו קצת. <br /> אם הוא לא יראה שום קמצוץ של פחד, אפשיט אותו מהנשק והבגדים שלו ואחפש משהו שיתן לי את הזהות שלו - אישה, ילדה, משפחה, כל דבר. ואאיים עליהם. אם זה לא יעבוד אנסה גם להשתמש בפרופיילר כדי לזהות אותו ולהראות לו שאני יודע מי הוא. <br /> <br /> אם הוא עדיין לא ידבר אני אקשור אותו ואעשה FAKE שאני הולך להביא את חברה שלו (או כל בן משפחה חשוב) לפה ואולי הם יעזרו לו לדבר - אתחיל ללכת הרחק ממנו לעבר הדלת, AS IF אני הולך לחפש אותם עכשיו. <br /> אם הוא עדיין לא ידבר, אני פשוט אעלף אותו ואגנוב כל דבר שנראה יעיל ולא מפליל (כסף, לדוגמא). <br /> <br /> אחרי שאאעלף אותו אצא החוצה ואחפש סימנים כדי למצוא את חוזה - אנסה ליצור קשר עם הרופא עוד פעם. <br /> <br />

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> חיוך סרדוני, כמעט רע בטבעו נמרח על פניך קלות. <br /> "מי שלח אותך אחרי חוזה?" שאלת, כמעט באדיבות אפילו. <br /> בתגובה הוא ירק לך בפנים. <br /> <br /> נאנחת. <br /> עינויים פיזיים לא באמת יובילו אותך לשום מקום ועינויים פסיכולוגיים יקחו יותר מדי זמן. <br /> למזלך היה לך את האמצעי המושלם לניתוח המידע שרצית, אולי הוא אפילו יהווה עוברך קו התחלה לחקירה מעמיקה יותר. <br /> <br /> שלפת את המכשיר שחוזה נתן לך, עדיין מחזיק מתחתיך את התוקף מעורפל החושים שלך. <br /> כיוונת את המצלמה אליו ובצליל זמזום קל המידע הגיע אליך ישירות. <br /> <br /> <table width="90%" cellspacing="1" cellpadding="3" border="0" align="center"> <tr> <td><span class="genmed"><strong>קוד:</strong></span></td> </tr> <tr> <td class="code">האניגן, רוג'ר <br /> גזע: מוטנט <br /> מין: זכר <br /> גיל: 29 <br /> תעסוקה: שומר ראש, שכיר חרב <br /> הכנסה שנתית: ~94,000$ <br /> שומר ראש שכיר בחברת "סטון סקיוריטי", אחת מחזיות הביזנס הלגיטימי של משפחת המאפיונרים "גאמבינו"</td> </tr> </table> <br /> <br /> זה מעניין. <br /> הורדת את היד שלך בכוח על הצוואר של רוג'ר, נותן לנשימתו לפרפר ולמות. <br /> הזרועות החלושות שלו התנגחו כנגד החזה הפצוע שלך אך ללא הועיל - מוקדם מאשר מאוחר הוא נדם, חסר הכרה. <br /> <br /> בחנת את הגוף שלו קצרות - השיריון שלו לא היה במידות שלך, וגם לא הווסט. <br /> בקסדה שלו היו עוד כמה התקנים, ביניהם מכשיר קשר, אבל ריסקת את כולם על ההתקפה האגרסיבית שלך - אולי בפאוצ'ים שלו נותר משהו? <br /> חיטט בפאוצ'ים - כמה מחסניות, פנס טקטי, ו...סכין? <br /> לא היית בטוח כמה אתה רוצה להסיר ממנו נשקים, אז שיערת שבזה תסיים את המקרה. <br /> <br /> השארת את רוג'ר המעולף והחזרת את המכשיר שחוזה נתן לך חזרה לכיס. <br /> במקום זאת, שלפת את הטלפון הנייד שלך והתקשרת לג'ון. <br /> <br /> <span style="font-style:italic">*ביפפפפ* *ביפפפפ-...*</span> <br /> <span style="font-style:italic">"כן סאישין?"</span> נשמע קול הבס של ג'ון, איכשהו יותר רגוע מאז הפעם האחרונה שדיברתם <br /> <span style="font-style:italic">"חוזה לא כאן"</span> השבת, לא טורח עם גינונים טקסיים באופן שהיה בלתי-יפני לחלוטין <span style="font-style:italic">"תוקף כלשהו הגיע במטרה לקחת אותו, אני מבין שזה מהארגון שרודף אחרינו?"</span> <br /> <span style="font-style:italic">"כן, חוזה יצר איתי קשר. הוא נמצא עכשיו במחסה מוגן. אנחנו צריכים לעשות משהו בקשר לאנשים האלה."</span> עדיין לא היה לך את כל המידע הרלוונטי בקשר לתוקפים שלכם, והעובדה הזאת הכעיסה אותך <span style="font-style:italic">"קיוויתי להשיג מספיק מידע כדי להפליל אותם באופן חוקי אבל נראה שאתה שרפת את הגשר הזה. הגיע הזמן ללחוץ את ההתקפה שלנו. יש לך עוד משהו לחלוק איתי?" <br /> </span> <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

"יש שכיר חרב מחברת סטון סקריוריטי בשם האניגן רוג'ר מעולף בבית של חוזה כרגע - אולי הוא יודע משהו, אבל לא טרחתי להוציא את זה ממנו כרגע". <br /> אתן לג'ון לקחת שליטה - זה גם יחזק את זה שהוא נרגע מאז פעם קודמת, וגם יקל עליי. <br /> אנסה לדבר עם ג'ון לגבי כך שניצור קשר פנים אל פנים כדי שנוכל להגיע לאסטרטגיה יותר מסודרת.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> ובכן, לא הייתה סיבה להתמהמה. <br /> <span style="font-style:italic">"יש שכיר חרב מחברת סטון סקריוריטי בשם האניגן רוג'ר מעולף בבית של חוזה כרגע - אולי הוא יודע משהו, אבל לא טרחתי להוציא את זה ממנו כרגע"</span> אמרת חלקות, ישר ולעניין. <br /> התשובה שקיבלת הייתה שתיקה קצרה, כאילו הוא מעכל את מה שמסרת לה. <br /> נשמעו כמה צלילים סטטיים של תנועה ברקע <span style="font-style:italic">"סטון סקיוריטי היא חברת אבטחה בין אישית. מוזר שהם טרחו לבוא אחריך. שכיר חרב אתה אומר? משונה לי לשמוע את זה. כך או כך, אני חושב שאתה צריך להחליט מה אתה עושה איתו.</span> <br /> <br /> זאת נקודה מעניינת, אבל גם לך היו את האינטרסים שלך, והם עמדו מעל הצורך שלו בלהיכנס לאנקדוטות אישיות "<span style="font-style:italic">אני חושב ששווה לנו לשקול פגישת אסטרטגיה?</span> <br /> <span style="font-style:italic">"כן, אני מאמין שזה צעד נבון"</span> הגיעה ההסכמה הכמעט מיידית <span style="font-style:italic">השעה כבר מאוחרת, ואני משער שהמון עבר עליך בכמה השעות האחרונות - אולי כדאי שתמצא איפה אתה מעביר את הלילה ואז מחר בבוקר תפגוש אותי בבית החולים?</span> <br /> <br /> המהמת לעצמך, תוהה. <br /> השעה עכשיו הייתה אחד וחצי בלילה, ומנוחה בהחלט קסמה לך. <br /> <span style="font-style:italic">"מה לגביך? יש לך רעיונות?"</span> שאלת. <br /> <span style="font-style:italic">אני מעדיף לשמור על הקשר בינינו יחסית מקרי. מבחינת כל מי שצופה מבחוץ אתה רק המטופל שלי. אם אני אארח אותך או אקרב אותך לאנשים שאני עובד איתם זה יוביל ישירות אלי.</span> <br /> <br /> אהה, מעניין. <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

"אני לא מבין איך זה רלוונטי - אבל לא קריטי, נדבר על זה מחר" - אני אמרח אותו קצת, כי להגיע למצב שהקשר שלנו יהיה יותר ממה שהוא עכשיו זאת המטרה שלי. <br /> <br /> "אתה רוצה משהו מהבחור מהחברת אבטחה? או שאני פשוט אעלף אותו ואזרוק אותו באיזה פח זבל איפשהו?" - אני שואל בקאזואליות. <br /> <br /> במידה ולא, זה באמת מה שאעשה. <br /> לפי הניסיון של סאי, אם הוא מסוגל לתת לו מכה בראש ולגרום לו לשכוח את מה שקרה פה למידה מסוימת, אני אעשה גם את זה (לסאי אמור להיות יחסית ניסיון בדברים האילו... ). <br /> <br /> אלך למכונית שלי, אבדוק אותה כרגיל לפני כן, ואסע למקום מרוחק שם אבלה את הלילה בתוך המכונית. <br /> למחרת בבוקר אסע לבית חולים.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> <span style="font-style:italic">"אני לא מבין איך זה רלוונטי - אבל לא קריטי, נדבר על זה מחר"</span> ענית, הטון שלך נשמע אולי קצת נרגן אך אין זה היה הדבר - מתנקשים באדאסים לא נעשים נרגנים. <br /> <span style="font-style:italic">"אגב, אתה רוצה משהו מהבחור מהחברת אבטחה? או שאני פשוט אעלף אותו ואזרוק אותו באיזה פח זבל איפשהו?"</span> הוספת כהערה צדדית, היד שלך כבר בחצי הדרך לכפתור "סיים שיחה". <br /> שמעת המהום ברקע, והיית משוכנע שלא היה מדובר ברעש סטטי מהמיקרופון <span style="font-style:italic">"אני לא חושב שזה רעיון חכם. סטון סקיוריטי זאת חברת אבטחת אישים די נחשבת בניו יורק, והם עסק לגיטימי - יש המון דרכים שהם יכולים לרדוף אחריך בצד החוקי של החוק."</span> <br /> <br /> זה בהחלט נשמע מורכב... <br /> <span style="font-style:italic">"מצד שני, אם הוא לא יחזור בקרוב הם כנראה יבואו בעצמם לבדוק מה קורה. אם יש לך דרך לטפל בזה אתה מוזמן, רק תקווה שהוא לא ראה את הפנים שלך"</span> <br /> אז זה היה זה, אה? רק נותר לך לקוות שעשית לו טראומה מוחית עם המכות שלך, העובדה שחנקת אותו לאחר כזאת מהלומה די הגבירה את הסיכויים לזה. <br /> <br /> טוב נו, זה היה הכי טוב שהיית יכול לעשות. <br /> <br /> יצאת מהבית וחזרת לרכב שלך, סוקר אותו קצרות ומוצא אותו כתקין תפעולית ונטול כל מכשיר האזנה, מיקרופון, צ'יפ, או אמצעי חבלה. <br /> לפחות לא כאלה שאתה היית יכול לזהות. <br /> <br /> נכנסת לרכב ונסעת כמעט שעתיים דרך ניו יורק, השעה הייתה שלוש וחצי לפנות בוקר כאשר סוף סוף סגרת את עינייך... <br /> ופקחת אותן מחדש, השעון הביולוגי שלך מאותת לך שהשעה הייתה חמש וחצי לפנות בוקר - להתעורר מוקדם היה הצעד הראשון ביום פרודקטיבי, יעיל ומיו-... <br /> <br /> העיניים שלך נפקחו שוב, במבט זריז זיהית שהשעה הייתה אחד עשרה וחצי בבוקר - מסתבר שהגוף הפצוע שלך דרש הרבה יותר מנוחה מהנהוג. <br /> תעניש את עצמך מאוחר יותר על מעשי הבלים אלו. נכון לכרגע... <br /> <br /> התנעת את הרכב ויצאת מהחניה המאולתרת שמצאת את עצמך בה, מסתובב ונוסע לבית החולים. <br /> שעה ועשרים דקות מאוחר יותר מצאת את עצמך חונה ויוצא מהרכב, מוכן לתלאות היום החדש (ובאיחור ניכר) <br /> <br /> נכנסת להיכל הכניסה של בית החולים, שהיה נראה יחסית עמוס למוסד כה יוקרתי למראה ופלצני לחלוטין. <br /> ילדה קטנה הבחינה בך, מצביעה ומושכת בשרוול של אימא, שהסתובבה להביט בך גם כן ומיד כיסתה את פיה בידה הפנויה, שוק מוחלט כתוב על ארשת פניה. <br /> <br /> בהמהרה כולם ידעו כי הגעת, בוהים בבגדייך השרופים, בעורך הצרוב, בחבורות, החתכים והגלדים שכיסו אותך, בזיעה והפיח שנאחזו מסביב לכל אלה ומיד ידעו - אתה היית מישהו שהם לא רוצים שום מגע איתו. <br /> <br /> ההיכל כולו פינה לך את דרך המלך עת שהתקדמת בעוד שאתה קיבלת את התדהמה שלהם ברוגע. <br /> ניגשת לדלפק ועמדת לבקש את פרטי המשרד של ג'ון הנרי איירונס מהמזכירה החמודה שישבה מולך, אחוזת תדהמה לא פחות, שלפתע הרגשת מישהו תופס לך את הזרוע בכוח מרשים, ואיכשהו נזהר שלא לגעת בכוויות שהיו עליך. <br /> <br /> מצאת את עצמך נמשך בכוח אחר רופא אפרו-אמריקאי נסער למראה. <br /> נכנסתם יחד למעלית והוא לחץ על הקומה המבוקשת, רק אז הוא שחרר מידיך והסתובב להביט בפנייך, ידיו קפוצות לאגרופים ועל פניו יושבת סערה של זעם. <br /> <br /> "מה נראה לך שאתה עושה?!" הוא לחש, קולו צורמני מכעס עצור. <br /> <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

"מחפש טיפול רפואי" אני אומר בקאזואליות, ובוחן את הבוחר שעומד מולי. <br /> אקשיב לו ואבין מה הוא רוצה ממני, בלי לחשוף פרטים עד שאפגוש את ג'ון.

[Gregory House]

---

מביך.
שכחתי את המילה "מוכר" אחרי דוקטור אפרו אמריקאי.
הבחור שאתה מדבר איתו זה ג'ון

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

"אני בעיקר מנסה להשיג טיפול רפואי לפני שאני מת מתשישות" אני אומר בסקרסטיות שמחביאה בתוכה קמצוץ של אמת. <br /> "מה שלומך אבל?" אני אומר בניסיון, שסביר להניח יכשול, להרגיע את ג'ון שרוצה כנראה לרצוח אותי כרגע.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> "אני בעיקר מנסה להשיג טיפול רפואי לפני שאני מת מתשישות" זרקת לכיוונו של הרופא הטוב, קוצר רוח משונה השתקף מהדיבור שלך. <br /> לא נראה שהוא אהב את זה. בכלל. <br /> כנראה שבצדק - היית יפני, זה לא היה ממקומך להיות סרקסטי. <br /> <br /> עיניו של ג'ון רשפו "למה לא אמרת שאתה נראה כמו פצוע מלחמה? עכשיו משכת את כל תשומת הלב של כל מי שטרח להסתכל ישירות לכאן!" <br /> אנחה חרישית השתחררה מפיו "כאילו ברצינות, אף אחד לא נפצע כמוך אלא אם כן הוא נבל על או אנטי גיבור נועז במיוחד, במיוחד לא אם הוא מסתובב בבגדים קרועים ונושא חרבות, חרבות (!!!), על עצמו. היית אומר לי מה המצב שלך והייתי מוצא דרך להכניס אותך." <br /> הוא נד בראשו, כאילו מנסה לסלק זבוב מעיק במיוחד "למרות שאני משער שזאת אשמתי שלא שאלתי..." <br /> <br /> המבט שלו כוון אליך והשבת בחיוך מובך מעט. <br /> "אז.. מה שלומך?" שאלת אותו וקיבלת נחירה בתשובה. <br /> "זה לא נראה לי חשוב ביחס לבעיה שלך, לא חושב?" הוא השיב לך קצרות. <br /> "ידידנו ריצ'רד גרייסון שוחרר מבית החולים. הייתי מזמן אותו גם אבל..." <br /> <br /> חיוך מעט עוקצני עלה על פניו "הוא קיבל ריתוק לשבוע על זה שהוא הדאיג את אימא שלו כל כך." <br /> לא יכולת שלא לחייך גם, לפחות קלות. <br /> <br /> ג'ון הבחין בהבעה הזאת וגבותיו התכווצו, דבר אשר הביע את מחשבותיו על חומרת המצב "שלא תחשוב שאתה תצא בשלום. אם משהו קורה לבית החולים או למטופלים שלי בגללך אתה מת." <br /> המעלית נפתחה, ורק אז נדלקה לך הנורה שדיברתם על מידע כה רגיש בסביבה כה פתוחה. <br /> ידידך איש המתכת כנראה ששם לב לזה, כי עיניו מיד התגלגלו. <br /> <br /> "אל תדאג, וירוס הפלדה שלי זורם דרך כל פיסת מתכת במבנה הזה, אם מישהו היה מנסה לרגל אחרינו אני הייתי יודע על זה כבר מזמן." <br /> העיניים שלך התרחבו מעט - כל הזמן הזה לא ידעת בכלל מה היו הכוחות של האנטי גיבור 'סטיל' בכלל. <br /> ללא ספק היה מדובר בפער מודיעיני שהיה ממקומך לגשר עליו בעתיד הקרוב. <br /> <br /> אולי יהיה עדיף להיפטר ממנו כאן ועכשיו לגמור עם זה? אפילו אתה לא ידעת <br /> <br /> לאחר שעברתם במסדרון בדממה הגעתם למשרד כלשהו. <br /> נכנסתם, אתה קודם, ומצאתם כיסאות לשבת עליהם. <br /> <br /> היה מדובר בחדר מאוד ספרטני - שולחן, כיסאות, מחשב. <br /> לא תמונות, לא תרשימים. כלום. <br /> הכיסאות עצמם היו בעלי ריפוד זול, מה שהיה כנראה מציק לך אם היית בן שבעים ועם בעיות גב. <br /> <br /> ג'ון, מנגד, התיישב על כורסא הרבה יותר מזמינה, שילב את ידיו על השולחן (שנראה היה כעשוי מהגוני), והביט בך. <br /> "אז סאי, מה יש לך להגיד לי?" <br />

[Gregory House]

---

טוב אז לאחר שדרור הודיע לי שהוא פורש אני נועל את המשחק.
תודה לכל המשתתפים באשר הם!