Thus Always To Tyrants Sic Semper Tyrannis

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

'אוי זה הולך להיות כיף' אני חושב לעצמי בחוסר זהירות קלה. <br /> "אל תדאג <img src="images/smiles/happy.gif?2" alt="מחייך" border="0" />" אני שולח לו. <br /> <br /> אני מתחיל ללכת לכיוון שבו תהיה לי איזה פנייה מהירה לפנות אליה, שם עין על האנשים שמתסכלים עליי מהחלון ובכללי דברים מוזרים אחרים סביבי. אם מישהו ינסה לתפוס אותו או משהו בסגנון פשוט אקפוץ הרחק ממנו ואסתכל עליו במבט חשוד, בהתחשב בזה שאנחנו מוקפים באנשים - הוא יהיה המוזר. <br /> <br /> במידה ולא אברח לאיזה פנייה חדה ואתחיל להגביר קצב הליכה (בזמן שאלך אוודא שאין עליי שום מכשיר ריגול או משהו בסגנון), אחפש איזושהי סמטה בלי אנשים שאוכל לברוח אליה ולהיעלם להם, ברגע שאמצא אחת אחתוך אליה וישר אטפס כלפי מעלה (על איזה גג או משהו בסגנון), אחפש מקום להשקיף על מי שעלול לבוא אחריי. <br /> <br /> במידה ואף אחד לא יבוא פשוט אברח מאיזה יציאה אקראית ואעשה את דרכי אל חוזה - אוודא שלא עוקבים אחריי ואלך בדרכים מוזרות. <br /> <br /> במידה ואראה כמה אנשים שעקבו אחריי, בתקווה מבולבלים, אסרוק בזריזות את הסביבה ואוודא שאף אחד לא בא אליי ואצוטט להם. <br /> אנסה להבין כמה שאני יכול ואם אחשוב שזה יכול להועיל לי אני אעקוב אחריהם. <br /> במידה ובאמת אעקוב אחריהם אכסה את הפנים שלי בזריזות עם חתיכת בד.

[DeKnag]

---

אם זה לא מאוחר מדי להצטרף..
טופס:
שם: דוד David (חסר שם משפחה כרגע, זרק את זה שקיבל בילדותו לפח ולא מוכן לחזור אליו, עדיין חושב על זה)
גזע: בנאדם (האמנם?)
גיל: שנות העשרים המוקדמות לחייו (או סוף שנות העשרה, לא באמת משנה לדעתי).
מצב משפחתי: רווק
תעסוקה: עבודה מזדמנת... רגע מה?
הון: אין. רכושו נשדד.

מראה: לבן, בעל אף גדול, גוף ממש לא שרירי, ממש יהודי בגולה כמו הסטריאוטיפ, גובה בינוני ומעלה, עיניים כהות, כל השאר לא חשוב

שיוך: בנאדם רגיל. רגע מה?(ראה סיפור ראשוני) (עוד לא באמת החלטתי)
זהות סודית: לא
כינוי: כרגע אין. (לא באמת חשבתי על משהו, אבל נזכרתי בחבר מהעבר שאהב את המילה גזעול אז אשתמש בה כנראה כי היא מצחיקה ואמריקאים לא יודעים להגיד אותה)

תחפושת: אין (לפחות עוד לא)

רקע: משפחה ממעמד הביניים, הנורמה החסידית באמריקה- אבא עובד הרבה, לומד תורה הרבה. אין הרבה התעללות פיזית במשפחה, לא משהו שמשפיע. אמא עעובדת ומוכרת חרא באינטרנט (לא היה אכפת לדמות שלי אז לא שם לב מה בדיוק). בית ספר- ביסודי היה רק חיידר, כשהוא גדל יותר עבר ללמוד במקביל בבית ספר חרדי ובבית ספר רגיל. אחרי ששמו לב להשפעה ה"רעה" שלו עלי, החזירו אותי רק ללמוד במוסד דתי, עד שנשבר לי וסיפרתי להורים על זה שאני לא דתי ולא מתכוון להיות (לאחרונה), ניתוק קשרים, נידוי, כרגע אין לי כלום. היו חברים בשני הצדדים- אבל אז כבר לא. למדתי קצת מתמטיקה בזמן שהייתי בקהילה אבל זה הכל מתוך מה שאינו קודש. זה אומר שאין השכלה חוץ ממתמטיקה ואנגלית שכמובן נחוצה ביומיום...

ציוד: אין כלום. הארנק והטלפון נגנבו, הייתי חי בחוץ או משהו

כוחות: מה? איזה כוחות? (עוד אין)

כישורים: טוב בויכוחים, גרוע בלעשות אותם רגועים. טוב במתמטיקה. שום דבר מועיל חוץ מהרצון לדעת.

חברים ומשפחה: כבר אין
סיפור ראשוני:

ספוילר: 

<br /> קוראים לי דוד, אני חסיד שגדל באמריקה, מגיל קטן שנאתי את הדת (כמובן חוץ מהמתנות בחגים ומארוחת פסח) ולאחרונה "יצאתי מארון הקודש" <br /> עכשיו אני בניו יורק, בלי משפחה, בל חברים, בלי קשרים, מנודה מהקהילות הדתיות, מסתובב ברחובות, עובדת בעבודות מזדמנות. <br /> וזהו, זה כל מה שאני זוכר. <br /> רגע מה זה? מי האנשים האלה? אני רואה כמה אנשים מלחיצים מסתכלים עלי מלמעלה, פנים מכוסות חוץ מעיניים, "הוא ער" אחד מהם פולט והם כולם בורחים. אחד מהם בריצתו צווח "זה עבד!!!!" <br /> אני מרגיש בסדר, משום מה אני שוכב על הרצפה באמצע איזה סמטה, לבוש בבגדים שלא מוכרים לי. הסמטה המסריחה ריקה מאנשים. רק אני והקירות, ואולי חתול או משהו אחר נשמע מרחוק. אני קם, "צריך ללכת מפה מהר" <br /> אין לי את הסמארטפון המעפן שמצאתי לפני ימים אחדים... רגע.. ימים אחדים? מתי אני? איפה אני? אני רץ ברחוב אל עבר האיש היחיד שאני רואה ברחוב הצמוד, "סליחה, מה השעה? מה התאריך?". <br /> מבלי להרים עיניים מהפלאפון הוא עונה "השעה היא 19:35, מה אתה עושה בשעה כזו ברחוב? היום זה ה...." אני חושב לעצמי "רגע.. עבר חודש? הרי רק אתמול חילקתי עיתונים..." המחשבה נקטעת בצווחה של האיש המסכן שבורח ממני "תתרחק ממני פריק!" <br /> מה... לאזעזל? <br /> אני מסתכל בשלולית שלידי. המים מלוכלכים שמה. אני נורא צמא. אני חייב לשתות... שותה לגימה. לא כזה נורא. מתחיל לרוץ לכיוון מסויים בלי חשיבות מאחורי זה, רק לא רוצה להשאר בלילה לבד בחוץ. <br /> אני יוצא מהרחוב, מגיע לכביש דו סטרי רחב עם מדרכות בצדדיו. אני פתאום רואה שכל האנשים מסתכלים אעלי מוזר ובורחים חוץ מאיזה נער ששקוע מדי בטלפון בשביל החרא הזה. "מה קרה?" אני שואל. הוא מרים את מבטו. אני לרגע אחד רואה את הפחד הטהור שבעיניו לאחר רגע אחד של נפילת אסימון. "אתה... אתה... אמא שלי.. אל תהרוג אותי!" ומנסה לברוח ממני. תפסתי בזרועו בחוזקה, לא מאפשר לו לברוח. "אני אקרא למשטרה! תזהר!"... "משטרה... מה? מי מנסה להרוג אותך? אני רק מנסה להבין מה קרה.. למה ההתנהגות המוזרה..." <br /> הוא מנסה לנשוך אותי. היד שלי כואבת כל כך, שאני משחרר אותו. "תלך מפה פריק, ואל תחזור! משטרה בדרך!" <br /> אני מסתכל על חלון ראווה הקרוב. אני רואה איש עם פרצוף של קוף וידיים ירוקות. "חחחח תחפושת מוזרה! רגע. זה חלון. זה מראה... אני..." מסתכל על הידיים שלי. "לאא איך זה קרה? למה הן נראות כמו גבעולים..." ואז נזכרתי בידיד ותיק שאמר לי פעם שבעברית קוראים לגבעול של עץ הבננה "גזעול" ואני מבין שזה ממש דומה לידיים החדשות שלי. "גזעול מן" חולפת המחשבה בראשי. "זה יהיה מצחיק. כוח על? מי צריך דבר כזה כשאתה גזעול מהלך, חלומו של כל חבר שלי אי פעם..." <br />

[Gregory House]

---

DeKnag כתב:

אם זה לא מאוחר מדי להצטרף.. ספוילר:  <br /> קוראים לי דוד, אני חסיד שגדל באמריקה, מגיל קטן שנאתי את הדת (כמובן חוץ מהמתנות בחגים ומארוחת פסח) ולאחרונה "יצאתי מארון הקודש" <br /> עכשיו אני בניו יורק, בלי משפחה, בל חברים, בלי קשרים, מנודה מהקהילות הדתיות, מסתובב ברחובות, עובדת בעבודות מזדמנות. <br /> וזהו, זה כל מה שאני זוכר. <br /> רגע מה זה? מי האנשים האלה? אני רואה כמה אנשים מלחיצים מסתכלים עלי מלמעלה, פנים מכוסות חוץ מעיניים, "הוא ער" אחד מהם פולט והם כולם בורחים. אחד מהם בריצתו צווח "זה עבד!!!!" <br /> אני מרגיש בסדר, משום מה אני שוכב על הרצפה באמצע איזה סמטה, לבוש בבגדים שלא מוכרים לי. הסמטה המסריחה ריקה מאנשים. רק אני והקירות, ואולי חתול או משהו אחר נשמע מרחוק. אני קם, "צריך ללכת מפה מהר" <br /> אין לי את הסמארטפון המעפן שמצאתי לפני ימים אחדים... רגע.. ימים אחדים? מתי אני? איפה אני? אני רץ ברחוב אל עבר האיש היחיד שאני רואה ברחוב הצמוד, "סליחה, מה השעה? מה התאריך?". <br /> מבלי להרים עיניים מהפלאפון הוא עונה "השעה היא 19:35, מה אתה עושה בשעה כזו ברחוב? היום זה ה...." אני חושב לעצמי "רגע.. עבר חודש? הרי רק אתמול חילקתי עיתונים..." המחשבה נקטעת בצווחה של האיש המסכן שבורח ממני "תתרחק ממני פריק!" <br /> מה... לאזעזל? <br /> אני מסתכל בשלולית שלידי. המים מלוכלכים שמה. אני נורא צמא. אני חייב לשתות... שותה לגימה. לא כזה נורא. מתחיל לרוץ לכיוון מסויים בלי חשיבות מאחורי זה, רק לא רוצה להשאר בלילה לבד בחוץ. <br /> אני יוצא מהרחוב, מגיע לכביש דו סטרי רחב עם מדרכות בצדדיו. אני פתאום רואה שכל האנשים מסתכלים אעלי מוזר ובורחים חוץ מאיזה נער ששקוע מדי בטלפון בשביל החרא הזה. "מה קרה?" אני שואל. הוא מרים את מבטו. אני לרגע אחד רואה את הפחד הטהור שבעיניו לאחר רגע אחד של נפילת אסימון. "אתה... אתה... אמא שלי.. אל תהרוג אותי!" ומנסה לברוח ממני. תפסתי בזרועו בחוזקה, לא מאפשר לו לברוח. "אני אקרא למשטרה! תזהר!"... "משטרה... מה? מי מנסה להרוג אותך? אני רק מנסה להבין מה קרה.. למה ההתנהגות המוזרה..." <br /> הוא מנסה לנשוך אותי. היד שלי כואבת כל כך, שאני משחרר אותו. "תלך מפה פריק, ואל תחזור! משטרה בדרך!" <br /> אני מסתכל על חלון ראווה הקרוב. אני רואה איש עם פרצוף של קוף וידיים ירוקות. "חחחח תחפושת מוזרה! רגע. זה חלון. זה מראה... אני..." מסתכל על הידיים שלי. "לאא איך זה קרה? למה הן נראות כמו גבעולים..." ואז נזכרתי בידיד ותיק שאמר לי פעם שבעברית קוראים לגבעול של עץ הבננה "גזעול" ואני מבין שזה ממש דומה לידיים החדשות שלי. "גזעול מן" חולפת המחשבה בראשי. "זה יהיה מצחיק. כוח על? מי צריך דבר כזה כשאתה גזעול מהלך, חלומו של כל חבר שלי אי פעם..." <br />

לא מאוחר בכלל, רק אם תסדר את המידע בהתאם לטופס זה יהיה מעולה

[DeKnag]

---

Gregory House כתב:

לא מאוחר בכלל, רק אם תסדר את המידע בהתאם לטופס זה יהיה מעולה

אוקיי נערך

[Gregory House]

---

דה קינג:

כעיקרון זה בסדר, אבל יש כמה נקודות שלא ברורות לי.
מה מקור היכולת של הדמות שלך? האם היא מוטנט או לא? אם לא, אתה רוצה שאני אקריץ לך עלילה סביב למה פתאום יש לך כוחות ולמה חודש נעלם מהזיכרון שלך?
רשמת פה המון חורים בכנות, אתה רוצה להשלים אותם אתה או שאתה מעדיף שאני אשלים אותם?


דרור:

ספוילר: 

<br /> משהו בסיטואציה הנוכחית היה מוכר לך, זיהית אף את טינת המוות ורתיעה כלפיך. <br /> איכשהו זה גרם לך לחייך. <br /> <br /> שלחת את ההודעה שלך והחזרת את המכשיר לכיס בתנועה אחת חלקה. <br /> הסתובבת והתחלת לנוע לעבר צד אקראי שלך רחוב, מתהלך הלאה והלאה עד שהגעת לסמטה. <br /> לא ראית אף אחד עוקב אחריך, לפחות לא מקרוב. יפה. <br /> <br /> נכנסת לסמטה בין שני מבנים צמודים ובחנת אותם לעומק. <br /> נראה היה שהכל טוב. <br /> זינקת לעבר מבנה אחד, נוחת עליו עם רגלייך במאונך לו ומזנק כלפי מעלה. <br /> נתפסת במעקה של מדרגות ביטחון מחוץ למבנה, נעמדת עליו וזינקת למעלה בשנית. <br /> בזינוק השני שלך נחתת על הגג של מבנה המגורים הנמוך. <br /> <br /> הבטת מעבר לגג מצד אחד, מצד שני והלאה. <br /> ראית כי השטח היה נקי, האם באמת הייתה לך סיבה לחשוש? <br /> <br /> אם לא, אז למה פראנויה משונה שכזו פגעה בך? <br />

[DeKnag]

---

Gregory House כתב:

דה קינג: כעיקרון זה בסדר, אבל יש כמה נקודות שלא ברורות לי. מה מקור היכולת של הדמות שלך? האם היא מוטנט או לא? אם לא, אתה רוצה שאני אקריץ לך עלילה סביב למה פתאום יש לך כוחות ולמה חודש נעלם מהזיכרון שלך? רשמת פה המון חורים בכנות, אתה רוצה להשלים אותם אתה או שאתה מעדיף שאני אשלים אותם? דרור: ספוילר:  <br /> משהו בסיטואציה הנוכחית היה מוכר לך, זיהית אף את טינת המוות ורתיעה כלפיך. <br /> איכשהו זה גרם לך לחייך. <br /> <br /> שלחת את ההודעה שלך והחזרת את המכשיר לכיס בתנועה אחת חלקה. <br /> הסתובבת והתחלת לנוע לעבר צד אקראי שלך רחוב, מתהלך הלאה והלאה עד שהגעת לסמטה. <br /> לא ראית אף אחד עוקב אחריך, לפחות לא מקרוב. יפה. <br /> <br /> נכנסת לסמטה בין שני מבנים צמודים ובחנת אותם לעומק. <br /> נראה היה שהכל טוב. <br /> זינקת לעבר מבנה אחד, נוחת עליו עם רגלייך במאונך לו ומזנק כלפי מעלה. <br /> נתפסת במעקה של מדרגות ביטחון מחוץ למבנה, נעמדת עליו וזינקת למעלה בשנית. <br /> בזינוק השני שלך נחתת על הגג של מבנה המגורים הנמוך. <br /> <br /> הבטת מעבר לגג מצד אחד, מצד שני והלאה. <br /> ראית כי השטח היה נקי, האם באמת הייתה לך סיבה לחשוש? <br /> <br /> אם לא, אז למה פראנויה משונה שכזו פגעה בך? <br />

השם הוא קנאג. זה לא קשור בכלל לקינג. כולם מתבלבלים אז בסדר.
מקור-

ספוילר: 

כנופייה (או מישהו מפוקפק בקבוצה) הזריקה משהו בזמן שדוד היה באי הכרה, אין לו מושג איך, למה, מה, אין לו מושג עוד שזה הם. הוא רק מתחיל להבין עכשיו. <br /> הפך למוטנט בעל כורחו <br /> הוא בקושי מבין משהו. כנראה שחודש נמחק בגלל הסמים ששמו לו. או שחודש הוא היה אצל הכנופיה/וואטאבר. <br />

כוח-

ספוילר: 

משהו שקשור לבננות, גודל לו מהידיים או משו, אני רוצה שיהיה קצת מצחיק אם אפשר, מהסוג של "WTFFFFF" <br /> אולי הוא יכול לגדל בננות מהאדמה עם הידיים שלו? אולי משהו הזוי כזה <br /> די חלש בכללי, איש רציני שנקלע למצב רציני עם כוח מוזר ומצחיק (לא בשבילו) <br />

כן אני נורא בלספר, תסגור חורים או תשאל אותי או משהו. הוא לא אמור באמת לעקוב אחרי האויבים החדשים שלו, בטוח לא להשקיע את חייו לזה אבל יהיה נחמד לפגוש אותם פעם או יותר אבל לא בתור הביג בוס/אויב מטורף של החיים, אין לו מושג מה העתיד, זורם כתלות בשטח, בטח ישים מסכה וגלימה אם זה נפוץ ונחשב בסדר ככה שלא יראו את הפריקיות כל הזמן...

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

'בסרטים זה השלב שאני נרגע ונושם לרווחה, רק כדי שישר אחרי זה אני אאבד הכרה מאיזה מקל שמכה אותי מאחורי הראש' - אני חושב לעצמי, מגביר את הזהירות שלי ומתחיל להתרכז כדי להיכנס למצב נאודו. <br /> 'לא שאני מבזבז את הזמן שלי בלראות סרטים, כמו אמריקני שמן ומטונף'. <br /> <br /> אחרי שאסיים להיכנס למצב נאודו אנסה לשים לב אם אכן יש מישהו סביבי, ואם כן אנסה למצוא אותו ולעקוב אחריו בשקט. <br /> <br /> אם לא אמצא אף אחד... <br /> "אף אחד לא עוקב אחריי" אני שולח, מתכונן לכך שהגורל יוכיח לי אחרת ומוכן להתחמק ממה שלא יבוא. <br /> "אני בדרך אלייך" אני שולח ובודק את הגוף שלי בשנית למכשירי ריגול כלשהם. <br /> <br />

[Gregory House]

---

קנאג:
רק תענה לי אם אתה פה.
כעיקרון היה עוזר אם היית פשוט עובר על כל הפרטים לפי הטופס ומונה אותם אחד אחד.
את הסיפור הראשוני תשלב ברקע, אבל לא בצורת סיפור אלא בצורת... רקע.
בכללי אתה מחסיר אינפורמציה וזה טיפה מקשה. תנסה לראות את הטופס של דרור למשל כדי להבין בערך איך הוא אמור להיות מסודר.


דרור:

ספוילר: 

<br /> האינסטינקטים שלך התלהטו - הסיטואציה דמתה יותר מדי לסרטי פעולה אמריקאים מכדי שתנשום לרווחה. <br /> לא שראית סרטים כמובן. סרטים זה בזבוז זמן משווע. <br /> אלא אם כן הם לא, אבל כאן היה מדובר במקרים חריגים ולא דווקא נורמה. <br /> <br /> תקוללי, תרבות המערב! <br /> <br /> עצמת את העיניים שלך, מותח את חושייך דרך העוצמה של הטבע עצמו. <br /> נקבוביות העור שלך הזדקרו, שואבות יותר ויותר מהעולם סביבן - כל סדק ומעמורה, כל התגוששות של חלקיקי האוויר, כל ניחוח שקיבל משמעות פיזית פתאום. <br /> <br /> הדבר הראשון שחשת היה כוונות רעות. <br /> לא הרגשת שעוקבים אחריך, אבל הרגשת אנשים עם אינטרסים שליליים כלפיך ישובים בתוך המבנה. <br /> הבטת ישירות לעברו, כמעט ורואה אותו דרך המבנים האחרים שהסתירו ביניכם. <br /> <br /> ידעת שאם עכשיו מישהו לא עוקב אחריך, קרוב לוודאי שבקרוב כן. <br /> כמה שפחות לדבר על העובדה שראו אותך עושה פארקור לגג של בניין כך יותר טוב, כמובן. <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

"אף אחד לא עוקב אחריי" אני שולח לחוזה, מתכונן לכך שהגורל יוכיח לי אחרת ומוכן להתחמק ממה שלא יבוא. <br /> "אני בדרך אלייך" אני שולח ובודק את הגוף שלי בשנית למכשירי ריגול כלשהם. <br /> <br /> אני יורד מהבניין ועושה את דרכי אל חוזה, מנסה עדיין לחוש בדברים שיתקרבו אליי ומוכן לכך שינסו לתקוף אותי.

[Chelsea FC]

---

אפשר להירשם ישראל?

[Gregory House]

---

אפשר בטח שאפשר.
אבל לך יש מוניטין של להיעלם יא מניאק

[Chelsea FC]

---

ספוילר: 

<span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">שם:</span></span> מה הבעיה ברובן לופטוס? בכל מקרה, אווה קרניירו. (Eva Carneiro) <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">גזע:</span></span> בת אנוש <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">גיל:</span></span> שלושים <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">מצב משפחתי:</span></span> אלמנה <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">תעסוקה:</span></span> בדיוק בשלהי קריירת דוגמנות קלילה, התחילה להשתלב בחברת הייטק קטנה בחטיבת השיווק. <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">הון:</span></span> <br /> הכנסה שנתית: 300,000$ - שילוב של קמפייני הדוגמנות שלה והעבודה החדשה. <br /> <br /> חשבון בנק: 10 מיליון דולר נזילים. <br /> <br /> נכסים: אחוזה בוושינגטון, צי רכבי יוקרה, ועוד מספר נכסים, חברות ועסקים. כולם כרגע לא ברשות אווה אלא מעוקלים ע"י ממשלת ארה"ב. <br /> <br /> דירה במגדל יוקרתי במנהטן בה אווה מתגוררת כרגע. <br /> <br /> <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">מראה:</span></span> לטינית. 1.65. עיניים חומות, שיער שחור ארוך ומעט מתולתל. עור שחום. <br /> <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">שיוך:</span></span> נבל <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">זהות סודית:</span></span> ללא. <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">כינוי:</span></span> ללא, כרגע. <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">תחפושת:</span></span> ללא, כרגע. <br /> <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">רקע:</span></span> <br /> אווה נולדה בכפר קטן בקולומביה למשפחה ברוכת ילדים. אמנם קולומביה פוסט אסקובר הייתה מעט רגועה יותר בהתחלה, אך ילדותה של אווה לא הייתה שלווה כלל וכלל. הכפר בו גדלה היווה מוקד למלחמה בין הגרילות אשר ניסו להשתלט על עסקי הסמים, ושניים מאחיה של אווה אף נחטפו במהלך הלחימה. היותו של אביה של אווה שוטר לא תרם לעניין, ובשנת 2001, ממש לפני אסון התאומים, הצליחו להגר לארה"ב והתמקמו בבירה וושינגטון. יופיה הלטיני של אווה לא נעלם מעיניהם של סביבתה הקרובה, וכבר בגיל 16 החלה לדגמן במקומות שונים. אווה לא זכתה להצלחה מסחררת בדמות קמפיינים בינלאומיים או פרסומות ארציות, אך בכל זאת הצליחה להרוויח את לחמה בהגינות. <br /> בשנת 2012 נישאה לג'יי קראודר, ראש ארגון פשע בינוני שעיקר פעילותו סבב את העיר וושינגטון. אווה וג'יי היו נשואים במשך 6 שנים, אך לא בצורה גולד-דיגרית טיפוסית מצד אווה. אווה בהחלט התאהבה בג'יי, ולא רק בגלל הכסף או הכוח שלו. בתחילת 2017 בעלה נכנס למלחמה עם ארגון הפשע הגדול ביותר באיזור - ממשלת ארצות הברית. בעלה עשה עסקה עם טיפוסים מפוקפקים ושדד, בלא ידיעתו, מכולות המלאות אורניום מועשר והעביר אחת לגורמים סובייטים הפועלים באיזור. משגילה מה המכולות מכילות, חשש להסתבך עם ממשלת ארה"ב והפסיק את הקשר מול הסובייטים, שבתגובת נגד החלו במלחמה מול הארגון של ג'יי. לאחר מלחמה שנמשכה כחצי שנה, הסובייטים הצליחו לשים את ידם על אווה וחטפו אותה. <br /> כשלושה שבועות הייתה אווה בשבי, בעוד לג'יי אין קצה חוט בנוגע להיכן היא מוחזקת. יום אחד, בהיותה בשבי, הצליחה אווה לעבוד על השומר של התא שלה ונעלה אותו בפנים. היא הייתה ממוקמת עמוק מתחת לאדמה, והיא פשוט החלה לרוץ בין המסדרונות של המתקן. אבודה ומבולבלת, אווה לא הייתה מסוגלת למצוא את הדרך החוצה. האזעקה כבר נשמעה והחלו כבר לפצוח במרדף רגלי אחריה. <br /> בדיוק אז אווה פתחה תא רנדומלי, שבדר"כ היה אמור להיות מאובטח בכבדות, אך שומריו הלכו לחפש אחר אווה. בתוך התא ראתה אווה את היצור השמימי היפה ביותר שראתה - זו הייתה מעין עוף חול, פיניקס, גדולה מאוד, בוהקת באש, עם הילה אדומה וברקים אדומים של כוח ועוצמה סובבים אותה. שתי כנפיה היו עצומות, וגם בהיותן כבולות בשלשלאות לאדמה נראו גדולות ומרשימות. לראשה של הציפור, ממש מעל מקורה הבוהק באש, היה מעין שריון קשקשים אדום שכיסה את מצחה. ליבה של הציפור מוקם בדיוק בחזה, והוא זהר באדום בוהק מעבר לנוצות. זה היה מחזה מרהיב של אש ועוצמה. <br /> בדיוק אז שמעה אווה קול בתוך ראשה. "עוד צעד אחד ואחסל אותך." <br /> לאחר שיחה קצרה, גם אם נפתחה ברגל שמאל, הגיעו אווה והפיניקס לעסקה. אווה תשחרר את הפיניקס מהשלשלאות, והפיניקס בתמורה תחדיר באווה מעט מכוחה, בו היא תוכל להשתמש על מנת להתנקם בסובייטים. <br /> אווה שחררה את הציפור, שבמטח של אש ותמרות עשן יצאה מהמקום, אך לא שכחה למלא את ההבטחה לאווה. <br /> אווה, מצוידת בכוחה הרסני, הצליחה להשמיד בכוחות עצמה את המתקן הסובייטי, גם ללא שליטה אבסולוטית בכוחות. כשהגיעה בחזרה לביתה כבר גילתה מה קרה. <br /> מסתבר שלממשלת ארה"ב נודע על מכולות האורניום שהיו ברשותו של בעלה. סוכנות אכיפת חוק שקופה כלשהי חיסלה את בעלה, והFBI מוטט את ארגון הפשע שלה. כל נכסיו של בעלה עוקלו באשמת בגידה. למזלה של אווה, בעלה כל הזמן העביר לה כספים לחשבון הבנק הפרטי שלה, כך שהיא לא הייתה חסרת כל. אווה לא נעצרה, שכן השכילה לשחק את האלמנה הדוגמנית המטומטמת שהתחתנה עם הפושע רק בשביל הכסף. <br /> כעת אווה עברה לניו יורק, רכשה דירה במגדל במנהטן, ומתחילה בצעדים ראשונים לקראת תוכניתה הגדולה - למוטט את ממשלות ארה"ב ורוסיה, אם אפשר תוך כדי לחימה ביניהן, והשגת נקמה על בעלה ועל חייה הישנים. <br /> <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">ציוד:</span></span> אין <br /> <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">כוחות:</span></span> הפיניקס החדירה חלק מכוחה בתוך אווה. הכוחות כוללים: <br /> <br /> <br /> - טלפתיה וטלקינזיס ברמה נמוכה. <br /> - PHASING, כלומר היכולת לעשות טלפורטציה למרחקים קצרים(עד עשרה מטרים), מלווה בשובל אש. <br /> - היכולת להוציא 2 כנפי פניקס ולעוף במידת הצורך. <br /> - שליטה באש, פיצוצים והדף. <br /> - היכולת לקרוא לפיניקס בדרגות שונות ובגדלים שונים לסייע לאווה - אם זה מבחינת ריגול, לחימה, תעופה וכו'. <br /> <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">כישורים:</span></span> <br /> <br /> - אווה בעלת יכולות הפיניקס רק כשנתיים וחצי, כך שאמנם הצליחה כבר לגבש לעצמה יכולות, עדיין אין לה שליטה אבסולוטית בכוח. <br /> <br /> - אווה טובה עם גברים, ובזכות היופי והקסם האישי שלה מסוגלת להשפיע עליהם בצורה קלילה. <br /> <br /> - מעבר לזה, אווה גדלה בסביבה קשה וגם התחתנה לתוך סביבה אכזרית, כך שהיא לוחנית מטבעה, לא נכנעת בקלות ודבקה במטרה. <br /> <br /> <span style="text-decoration:underline"><span style="font-weight:bold">חברים ומשפחה:</span></span> <br /> <br /> ג'ורג' שין: <br /> הסוכן של אווה. בן 47, מלווה את אווה מתחילת הקריירה שלה כדוגמנית. חברים טובים מאוד. הוא אמנם מתוסכל מכך שאווה עוזבת את קריירת הדוגמנות שלה מכיוון שהוא מרגיש שיש לה עוד כמה שנים לתת, אך הוא מבין ומכבד את ההחלטה שלה. <br /> <br /> לוקאס קרניירו: <br /> אחיה של אווה. בן 26, רווק, מתגורר בוושינגטון. לוקאס הוא מוטנט, והוא מסוגל לשלוט, לתקשר ולשוחח עם כל פרוקי הרגליים שקיימים. לוקאס טוען כי הוא אינו מעונין לעשות כלום עם כוחו, וכי הוא סטטיסטיקאי. בפועל, אווה חושדת שהוא עובד עם הממשלה. <br /> <br /> רוברט פאולר: <br /> הבוס של אווה, ראש חטיבת השיווק בחברת ההייטק של אווה. בן 45, איש קשה ועצבני, אך מחבב את אווה מאוד ומרגיש שהיא יכולה להיות אשת שיווק מצוינת. עוזר לאווה להתאקלם בניו יורק לאחר המעבר.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> הקלדת את ההודעות שלך חיש מהר במכשיר לפני שדחפת אותו לכיסך בתנועה חלקה אחת. <br /> סרקת את הגוף שלך למכשירי מעקב - לא שחשבת שהיו כאלה, שכן לא היו ממש הזדמנויות להשתיל אותם עליך, אבל עדיף להיות בטוח. <br /> זינקת מהגג, מנצל את הכישורים האקרובטיים שלך על מנת לנחות בקלילות על הקרקע בקדמת כפות הרגליים שלך. <br /> אנרגיית הטבע שזרמה בכל נים ושריר בגופך רק הקלה על התהליך במלואו. <br /> <br /> יצאת מהסמטה הקרובה, ניגשת לחנייה המרוחקת שבה השארת את הרכב שלך, ונסעת משם לביתו של חוזה. <br /> הנאודו שלך עדיין עקב ואיתר הטרדה משונה כלשהי, אוסף של שליליות, אבל ככל שהתרחקת מהמבנה הוא קטן - אבל זה עדיין לא היה סימן טוב. <br /> <br /> החנת את הרכב שלושה רחובות מחוזה, הגעת לבית שלו ברגל, ודפקת על הדלת. <br /> מיד בתום הדפיקה הראשונה שלך הדלת נפתחה במכה, חוזה מביט בך, מבוהת. <br /> "מה אתה עושה כאן?!" הוא צרח-לחש "אתה אמור להיות טוב במה שאתה עושה! למה האמנתי לו?!" <br /> <br /> בהית בו בחוסר הבנה. <br /> "לך מכאן לך!!!" הוא לחש ומיד סגר את הדלת בשקט יחסי, לפחות ביחס לטון הכללי של השיח ביניכם. <br />

קובינונו:

ספוילר: 

<br /> אם אתה עושה לי תגובה "אני הולך לספריה ומחפש מידע" אני רוצח אותך. <br /> - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - <br /> כוס אחת של יין, ו... <br /> ובכן, אולי עוד אחת... <br /> <br /> זה היה יום טוב היום, ישבת במרפסת בסוויטה שלך, משקיפה על הנוף של ניו יורק (או כמה שראית ממנו לפחות מבעד לכל הבניינים האלה!) בכיסא נוח, שותה בהנאה יין יבש משובח מכוס, הנוזלים האדומים בוחשים בעצמם בכל תנועה קלה שביצעת. <br /> על שיערך הרטוב מגבת, מכווצת לכדי חרוט לבן, ולפנייך קרם סמיך - מסכה. <br /> לבשת חלוק לבן, צחור, שגלש כל הדרך עד למעבר לברכייך, הצורה שבה הוא ליטף את עורך הרגיש הייתה מפנקת בהחלט. <br /> <br /> סיימת לשתות מהכוס שלך והנחת אותה על השולחן מצידך כנגד העותק שלך של "ניו יורק טיימס". היום זה אכן יום טוב. <br /> <br /> אוקיי, הגיע הזמן להשמיד את העולם. <br /> אחרי שתשטפי את מסכת הפנים שלך, כמובן. <br /> <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

אני עוזב בדיסקרטיות לעבר האוטו שלי, בודק אותו לפצצות או מכשירי ריגול, ותמיד ממשיך לעקוב עם הנאודו סביב הסביבה. <br /> 'כל מה שקורה פה מתחיל לעצבן אותי, אולי הגיע הזמן פשוט ללכת מחתרת ולגמור עניין' אני מפנטז לעצמי. <br /> '...אילו רק'. <br /> <br /> לאחר שווידאתי שהרכב בטוח אני נוסע חזרה לבית שלי, חונה מנקודת תצפית על הבית שלי, מפעיל מצב נאודו ומנסה לחוש אנרגיות שליליות מהבית. <br /> ליתר ביטחון אישן הלילה ברכב ואשלח לחוזה הודעה של מה הלאה. <br /> <br /> 'פאקינג אמריקנים' אני חושב לעצמי כשאני תופס תנוחה ברכב שתיתן לי כמה מגננה שאפשר על עצמי בזמן שאני ישן, וזווית ראייה למי שסביב הרכב - אני גם מקפיד לישון בקלות כדי להיות מודע לאנשים באזור שינסו לעשות שנניגנס.

[Chelsea FC]

---

ספוילר: 

<br /> מה הבעיה בספריה? במשחק ההוא פשוט זרקת אותנו לתוך שום כלום בלי שום מידע ושום כלום. היית מעדיף תגובת 'אני הולך למעבדה להמשיך במחקר שלי'? <br /> --------- <br /> 'אוקי.. אז מה הדבר הראשון שעושים כדי להפיל ממשלה?' <br /> כנראה שהדבר הראשון שאצטרך זה מימון. וכי אני לא כל כך יודעת איך ליצור קשר עם האיראנים או צפון קוריאה, אצטרך למצוא דרך לממן את כל העניין בעצמי. שוד בנק? וולגרי מדי. ויחשוף אותי שלא לצורך. <br /> אפתח בינתיים את האינסטגרם ואראה אולי מישהו עשיר במיוחד שלח לי הודעה. אתעלם משאר מאות המסרים המידיים. <br /> דבר נוסף שאצטרך זה בעלי ברית. מומלץ כאלה שמאמינים במטרה, אבל גם כאלה עם אובססיה עמוקה אלי יהיו בסדר. <br /> ובעודי חושבת את הדברים הללו, תוכנית מתחילה להתגבש אצלי במוח. <br /> אגש ללפטופ שלי ואגגל לגבי פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מומחים לפסיכולוגיה ושאר פרופסורים בנושא. מומלץ מצטיינים, מומלץ כאלה בעלי שם עולמי שכבר פרסמו מאמר או שניים בצינורות יוקרתיים בחייהם. אפילו יותר מומלץ כאלה החיים בחוף המזרחי - ניו יורק, בוסטון, ג'רזי וכו'. אחפש אופציות מעניינות, ואראה אם יש שם שקורץ לי לעין על מנת שאוכל להתחיל בעבודה. <br /> אחכה ליום למחרת, כשאגיע למשרד. יש לי שיחה צפופה עם אחד מחנוני המחשבים בחברת ההייטק. <br /> היי, וכמובן שצריך להוריד את מסיכת הפנים שלי. <br /> <br />