Thus Always To Tyrants Sic Semper Tyrannis

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> הרמת גבה, מתבונן לעבר הדלת שמולך בהשתאות מסוימת, כאילו לא מאמין. <br /> הסתובבת והתקדמת לעבר החנייה בצעדים נינוחים-בכאילו, אנרגיית הטבע שבך מפמפמת כלפי חוץ וכלפי פנים גם יחד. <br /> בראשך שקלת לרדת למחתרת, העולם השחור קרץ לאדם בלתי-מוסרי כמוך, אבל אפילו אתה שיערת שזה לא יהיה הדבר הנכון לעשות בסיטואציה הזאת. <br /> <br /> נכנסת לרכב שלך ויצאת. <br /> לאחר חצי שעה מצאת את עצמך חונה בצד השני של הרחוב ממול לבית שלך, נשען על הכיסא לאחור ומקליד הודעה מהירה לחוזה, אחת שכזו שהוא לא השיב אליה. <br /> העיניים שלך נעצמו ונפתחו כמעט באותו רגע. <br /> <br /> זה היה הלילה ומצאת את עצמך משקיף על הבית שלך. <br /> הצטת את הנאודו שלך ובהית במרחב באזור שמולך. <br /> <br /> זיהית מיד שמשהו לא היה קשורה, אך שהתמקדת בצורות החיים באזור מיד גילית אדם שאת הילתו לא זיהית ניגש לדלת הכניסה הקדמית שלך. <br /> השעה הייתה שתיים וחצי בלילה, לא סביר שזה היה מבקר פלוני אלמוני. <br /> <br /> מה עכשיו? <br />

קובינונו:

ספוילר: 

<br /> אני מעדיף תגובות שלא יגרמו לי לכתוב מעל עשר אלף מילים בWORLD BUILDING ותיאורים. <br /> אבל אני מניח שהאשמה פה היא שלי ולא שלך. <br /> - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - <br /> שילבת את רגלייך בזו על זו, מטה את צווארך קלות לאחור על מנת ליישר את ישיבתך. <br /> לצבור הון שמיש היה כנראה צעד לגיטימי ראשון, ומי כמוך ידעה שקשרים והיכולת למכור היה שני הדברים החשובים ביותר שאדם שרוצה להצליח יכול לאחל לעצמו. <br /> <br /> פתחת את חשבון האינסטגרם שלך בעצלתיים: הכרת המוני אנשים עשירים, והרבה מהם שלחו לך הודעות מפה לשם, אבל היום ספציפית - לא. <br /> נאנחת ומחקת את כל מה שראית לזבל, שזה אומר כמעט הכל, ופתחת את ספריית מחקרים אקראית. <br /> חיפשת אקדמאים לפי מוסדות, סה"כ מחקרים, תגליות, תקציבי מימון וכו: אחרי הכל, אם מישהו מוכן לממן מחקר עבור פסיכולוג אז כנראה שמדובר במחקר רציני. <br /> גם לאחר מירב הצמצומים שביצעת עדיין נותרו 65 מועמדים פוטנציאליים. <br /> <br /> ככה זה לא יעבוד - את "האחד" את לא תמצא בחיטוט בערמת מחקרים שלא באמת אומרים לך כלום. <br /> אחרי הכל, את בעצמך לא היית מבינה גדולה במדעי המוח, לגיטימי. <br /> <br /> סגרת את האפליקציה, שטפת את פנייך, שמת עליהם משחה, חיכית כמה דקות, ושטפת גם אותה. <br /> <br /> השיער שלך הספיק להתייבש אז הורדת את המגבת מראשך. <br /> <br /> היום רק התחיל - הצד הראשון יהיה למצוא מה ללבוש, אחרי זה כבר... <br /> תראי. <br /> <br /> מה הלאה? <br /> <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

חיוך שבע רצון מתפרש על הפנים שלי כשאני תפסתי את מי-שזה-לא-יהיה על חם. <br /> אני מחלץ עצמות ויוצא מהאוטו בשקט, מתגנב לעבר הדלת מהחשכה ושם לב לגב שלי, מחפש עוד אנשים. <br /> <br /> אני מנסה לראות מאיפה הוא הגיע - רכב כלשהוא, ואם יש שם עוד אנשים שצריך לשים לב אליהם (אם כן, פשוט אמנע מלהיכנס לשדה ראייה שלהם). <br /> <br /> אם הוא נכנס לבית, אכנס לבית דרך החלון ואתגנב לתפוס את הנשקים שלי, בזמן שאחפש אותו ואנסה לזהות אותו, ובמידה והוא אויב, לנטרל אותו באיזה נעילה זריזה. <br /> אם הוא לא נכנס לבית, ואף אחד לא משקיף עליי, אנסה לזהה אותו כשהוא מחוץ לביץ ואנסה לנטרל אותו באותו צורה כמו קודם. <br /> <br /> במידה והוא לא נכנס לבית, ויש רכב שמשקיף על הבית, אלך לבחון את האנשים ברכב קודם, ואם אחשוב שזה אפשרי, אתקוף אותו ואנטרל את כל מי שברכב לפני שאטפל בו. <br /> <br /> בכ"מ, המטרה העילאית היא לנטרל אותו ולתשאל אותו.

[Gregory House]

---

וכרגיל, קובינונו ממשיך לאכזב.

דרור:

ספוילר: 

<br /> חייכת את החיוך היפני שלך, מנומס להפליא אך בכל זאת דל בביצועים. <br /> התרוממת ושחררת את הגוף שלך על מנת לרכון הלאה, בוחן את הרחוב מבחוץ לבפנים ומבפנים לבחוץ. <br /> זיהית שהאינדיבידואל הגיע איכשהו לרחוב שלך ללא רכב, לפחות לא אחד חדש שלא זיהית. <br /> <br /> אחרי הכל, היית מוכר עם כל השכנים שלך - איזה מין נינג'ה באדאס תהיה אם לא תכיר כל פרט ופרט ברחוב שלך?! <br /> נראה היה שהוא התעקב כמה רגעים מול הדלת שלך ו...עזב? <br /> <br /> אכן, עושה רושם שהוא אכן עזב. <br /> הוא ירד מגרם המדרגות המוביל לדלת שלך, הסתובב, ופשוט עזב את המקום בריצה קלה - לא מהסוג שהיית יכול לעקוב אחריה מבלי להיראות חשוד. <br /> ובכן, היית יכול, אבל זאת לא באמת הנקודה כאן. <br /> <br /> עם יכולות הראייה שלך זיהית כי הוא השאיר משהו על מפתן הדלת שלך, משהו שלא ראית אותו שולף ולא ידעת למעשה מאיפה הוא שלף אותו. <br /> העיניים שלך הצטמצמו קלות. <br /> לא אהבת את זה בכלל. <br /> <br /> למרות שיכול להיות שזאת רק הפראנויה שלך מדברת. <br /> <br /> מה עכשיו? <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

אני מתקדם בחשאיות לעבר הדלת שלי ורואה מה הוא הניח, אני בוחן אותו בזריזות ובמידה והוא לא מסוכן אקח אותו איתי ואעקוב אחרי הבן אדם שבורח, אנסה לזהות את הפנים שלו. <br /> <br /> בזמן שאעקוב אחריו אבחון את החפץ יותר לעומק (בין אם זה מכתב כלשהו, מכשיר כלשהו, או וואטאבר) - במידה והחפץ יהיה מאיים, וזה לא יהיה אידיוטי בגלל מה שלא יהיה רשום בחפץ בצורה יוצאת דופן, אתנפל על האדם באיזה מקום שלא יוכלו לראות אותנו ואתשאל אותו. <br /> <br /> במידה וזה לא חפץ מאיים, או לא מצריך חשד, I"LL CONFRONT HIM בהתאם (אם זה איש הפלדה שהשאיר לי איזה מתנה לדוגמא, אומר לו תודה). <br /> <br />

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> התהלכת לעבר הכניסה לביתך בכל הג'נטלמניות של אדם יפני מסורתי וקשה יום. <br /> רכנת מעל גרם המדרגות, נותן לצללית מגופך לכסות אותו אך לא להסתיר אותו מעיניי הנינג'ה הנוקבות שחדרו בו. <br /> עיניי הנינג'ה שלך, כמובן. <br /> <br /> הרמת את החבילה ובחנת אותה. <br /> היא הייתה דקה, מקופלת קלות ומרשרשת, כל הסממניים לעיתון, אולי מגזין. <br /> וזה מה שהיית יכול לשער אלמלא היית כה פראנואידי, ואלמלא החבילה לא הייתה בממדים המתאימים למגזין או עיתון. <br /> <br /> הסתובבת והאצת לכיוון שהפרחח ברח אליו. <br /> גופך עדיין דאב וכאב מהפציעות שקיבלת, אבל הכאב היה עמום ויכולת להתגבר עליו. כרגע היו לך דברים יותר חשובים. <br /> <br /> באופן לא מפתיע, לא היה קשה לך לאתר אותו. <br /> הרחוב שגרת בו היה מאוד פתוח, במיוחד יחסית לרחוב ניו-יורקי כדוגמותו, והיו רק כמה וכמה נתיבים שהשמוק היה יכול לקחת. <br /> זה היה רק שאלה של צמצום האפשרויות, דבר אשר היה לך יחסית פשוט לבצע. <br /> <br /> באופן מפתיע שביל העקבות שלך נגמר בגן שעשועים כלשהו. <br /> כמה מדשאות, עצים, שביל הליכה, ובמרכזו גן השעשועים עצמו, מוקף בחול על מנת למנוע מהילדים להיפגע. <br /> <br /> בחנת את הדשא וראית סימנים של תנועה. עקבת. <br /> הגעת לנקודה סבוכה יחסית של עצים ושמעת חרחורים מגיעים ממנה. <br /> נעת כצללית וחדרת מבעד לצמחייה הדלה, מתבונן ישירות לעבר מקור הרעש. <br /> <br /> זיהית את הבחור, הוא היה שרוע על הרצפה אבל לא בהכרח חסר הכרה. <br /> בחור אפרו אמריקאי לבוש בגופיה למרות מזג האוויר, ומכנסי ג'ינס נפולים. <br /> הוא היה על הקרקע, מחרחר מה שנראה לך כמו קוקאין מתוך שקית ניילון קטנה. <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

'אוי מה לעזאזל...' אני חושב לעצמי, מרגיש שילוב מוזר של רחמים בלבול וסקרנות כשאני בוהה בנרקומן השוכב מולי. <br /> כמובן, לא "מרגיש" מרגיש, את היכולת הזאת איבדתי ממזמן. <br /> <br /> אני סורק קלות את הסביבה, ומוודא שאין משהו מסוכן - אני פותח את המעטפה ומסתכל על מה שהוא הניח על דלתי. <br /> במידה ולפתוח את המעטפה לא יבהיר את כל מה שקורה פה, אלך לבחור ואתשאל אותו, אם הוא יהיה אלים, ארסן אותו בצורה הכי פחות אלימה שאוכל. <br /> <br /> בזמן שאסרוק את המעטפה אוודא שהוא לא בורח או משהו.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> הרמת גבה אלגנטית יחידה, הדבר היחיד שהעיד על עמדתך בעניין מצבו של האפרו-אמריקאי ששכב מולך. <br /> העיניים שלך חלפו מעל למקום המסתור, סורקות את השטח, בוחנות. <br /> הכל היה שקט... <br /> לכאורה. <br /> שום דבר לא היה באמת שקט בניו יורק, גם לא באמצע פארק נטוש וגם לא בשעות הלילה. <br /> <br /> בחנת את החבילה והתחלת לפתוח אותה. <br /> הרשרוש של המעטפה העירה את תשומת ליבו של שחור העור, שמיד הסתובב מעל הקרקע וקלט אותך עומד שם. <br /> "יו מאן וואט דה פאק" ההגייה שלו הייתה מוזרה, לא שזה שינה יותר מדי. <br /> הוא נעמד, מושך את הג'ינס הרפויים שלו כלפי מעלה, לפני שהוא התהלך לכיוונך בצעדים מרווחים, התקרב, והניף אגרוף ישירות לראש שלך, נשען כלפי פנימה בהנפה רחבה מאוד. <br /> <br /> התגובה שלך הייתה מיידית. <br /> המעטפה עדיין בידך, חסמת את האגרוף באמצעות אמת ידך, היד השנייה שלך עולה לאחורי ראש, עם עם האמה מוצמדת ישירות לעורף שלו. <br /> הורדת את המשקל שלך כלפי מטה וכל הגוף שלו ירד יחד איתך עד שהמצח שלו נגע בקרקע. <br /> <br /> כפות הידיים שלך עדיין היו משוחררות, אז פשוט פתחת את המעטפה עד הסוף. <br /> ראית בפנים... חבילה של דפים ריקים? <br /> <br /> "ומה זה אומר בדיוק?" שאלת את האפרו אמריקאי, בתגובה שמעת אותו מחרחר. <br /> "יו בנאדם אני זיינתי את אימאשך שומע" הוא הגה, דיבורו מגושם "אני מעליה דוחף את הלשון שלי לתחת שלה סלישסלחשסיפסיפ" בשלב הזה הוא התחיל לעשות צלילי ליקוק עם הלשון שלו עוברת מעלה-מטה על שפתיו. <br /> "התחת היפני הזה שליייייייייי שליייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" הוא התחיל להיאבק בך, הלחץ ששמת על העורף שלו הולך וגדל "ליפנים אין בולבולים אתם כולכם נולדתם לקחת את זה מאחור מהזין השחור הענק שלי!!!!!!!!!" <br /> <br /> ופתאום, סירנות של משטרה. <br /> הצליל היה יחסית מרוחק, אבל הוא עדיין היה שם. <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

'אני יכול לעלף אותו ולקחת אותו איתי, אבל אם המשטרה בדרך כנראה שהיא אחריו, וזה סתם יהווה בעיות, יהיה הכי כדאי לטפל בזה עכשיו'. <br /> אני מחזיר בזריזות את הדפים למעטפה, זורק את הצידה שהוא לא יגיע אליה ולוקח ערמה של חול מהרצפה ודוחף לפה שלו, מונע ממנו לדבר עם היד שלי והחול. <br /> "אני יודע שאתה כנראה בסטלה כרגע, אז אני הולך לעזור לך לצאת ממנה" <br /> 'אני לא יכול לגרום לו לנזק שהשוטרים יוכלו לראות, אבל אני צריך לעורר אותו'. <br /> אני מפיל אותו לרצפה ומרים את החולצה קלות כדי לחשוף את הגב שלו, אני נותן לו סטירה מאוד חזקה למרכז של הגב, וישר אחרי זה תופס לו את שני הידיים מאחורי הגב, כשאני יושב עליו. <br /> "למה שמת את הדפים האילו על המדרגות" אני שואל בעוצמה, תופס לו את המפשעה עם היד השנייה שלי ומתחיל ללחוץ - נזהר לא לעשות נזק קבוע בינתיים, רק לגרום כאב. <br /> "אם אתה אוהב את הבולבול הכושי הגדול שלך תתחיל לדבר" אני אומר לו בטון רגוע וברור, במידה והוא לא מסביר את עצמו. <br /> <br /> כנראה מישהו שכר אותו, אני מנסה להבין מי ולמה בעזרת עינוי שהשוטרים לא יראו. <br /> כשאני שומע שהשוטרים קרובים מדי אני מעלף אותו עם מכה זריזה לצוואר ושם אותו ליד מה שהוא הסניף, שזה יראה כאילו הוא כאילו הוא התעלף מהסטלה. <br /> אני לוקח את הדפים ואברח - אזהר לא להשאיר עקבות שהייתי שם.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> דרור אתה חייב להפסיק לכתוב תגובות גרועות בחיאת <br /> - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - <br /> זה לא היה הזמן להתברבר. <br /> כיסית את המעטפה וזרקה אותה בתנועה חדה של מפרק כף היד שלך. <br /> הידיים שלו היו נעולות בשלך, אז ירדת לקרקע בעמדת ישיבה ובעטת את הנעל שלך ישירות לפה שלו. <br /> הייתם במדשאה, אחרי הכל. <br /> "אני יודע שאתה כנראה בסטלה כרגע, אז אני הולך לעזור לך לצאת ממנה" אמרת, משער שהוא לא מבין על מה אתה מדבר, אך בו זמנית לא היה לו בדיוק אכפת לפי איך שזה נראה. <br /> <br /> נהדר. <br /> <br /> נעמדת, קצה כף הרגל שלך עדיין טחוב בפיו, והסתובבת, מעקם את היד שלו מאחורי גבו ולוחץ על העורף שלו אך עתה באמצעות המרפק שלך. <br /> התיישבת על הגב שלו כך שהישבן שלך פנה לכיוון הראש שלך ומשכת את חולצתו כלפי מעלה. <br /> סתרת במרכז הגב שלו ולהפתעתך לא התקבלה תגובה. כנראה שהחומר היה חזק משציפית והשכיח ממנו כל צלם של סבל וכאב. <br /> נאנחת. <br /> <br /> גישת הכאב לא עומדת לעבוד, הוא הפסיק להגיב לגירויים שלך. <br /> מתוקף המומחיות שלך בכימיה ידעת מיד שזה שלב הביניים אחרי הירידה מהקוקאין, בעוד כמה רגעים הוא יקלוט כמה הוא "צריך" את החומר ויתחיל להביע סימפטומים דיפרסיביים וכנראה אף התקפים מוחצנים. <br /> זה לא שיחק לטובתך בדיוק. <br /> המצב הנפשי שלו לא היה שקול מספיק כדי לענות לך. <br /> <br /> קיללת בשקט, מטה את גופו. <br /> כל דרך שהצלחת לחשוב על לעלף אותו תשאיר סימן, מצד שני, הוא היה בסטלה מכדי להבין מי ומה אתה. <br /> <br /> התרוממת ממנו ובעטת אליו את שקית הקוקאין, נזהר שלא לגעת בה בידייך. <br /> בתגובה הוא זע כצלופח, מפרקס לעבר הסם בגניחות צרודות, מלמלולים משתחררים מבעד לשפתיו. <br /> <br /> הרמת את המעטפה והתרחקת ממוקד המפגש ביניכם, מרוצה יחסית. <br /> לאחר כמה דקות של תנועה וגלגולים דרך עצים מצאת את עצמך עומד כמה מאות מטרים מהפארק, ידייך בכיסייך. <br /> זיהית את ניידת המשטרה החונה מרחוק, נראה היה שמישהו הזניק אותם למקום בהתחשב בסירנות. <br /> מממ... <br /> מעניין. <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

אני חוזר למכונית שישנתי בה, בוחן את הדפים במעטפה יותר לעומק - מקווה להבין משהו לגבי מה המטרה שלהם. <br /> אנסה גם להיכנס למצב נאודו ולראות אם אני מרגיש משהו (מהדפים, מהאזור, מכל דבר), וחוזר לישון. <br /> אני אשלח למחרת לחוזה הודעה ואנסה לתקשר איתו.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> מבלי להגיד מילה נוספת הסתובבת ופנית חזרה בעקבותיך, עדיין איכשהו תוהה - כיצד זה היה יכול להיות? מי הוליך אותך בשלב הזה שולל? <br /> הסתכלת על הדפים שוב, שוקל לסרוק אותם באור אולטרה סגול ליתר ביטחון. אחרי הכל, אולי מדובר במסר מוצפן? מצד שני, מי כבר ישלח לך מסר מוצפן? <br /> השתנקת קלות לרגע. האם הם ידעו על עברך? כמובן שהם ידעו! <br /> <br /> האצת להליכה שהייתה מעט מהירה מכדי להיחשב לנינוחה, עינייך בורקות ברגש, לפני שחזרת לאו-... <br /> האור בבית שלך היה דולק. <br /> למה האור בבית שלך היה דולק?! <br /> <br /> שאלה יותר טובה כנראה הייתה - למה הבית שלך בוער באש? <br /> ואכן, עשן אפור וסמיך יצא הלאה והלאה מהמבנה, מכסה את הבית בעמוד ערטילאי. <br /> <br /> מי שפרץ לך לבית רצה להשמיד את כל הראיות - אבל מה זה אומר בקשר לחרבות ולקשת שלך? מה זה אומר עבור הזהות הסודית שהתחלת לפתח?! <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

אני בוחן בזריזות את הסביבה לפני שאני מסתער במלוא המהירות לעבר הבית כדי להציל את הדברים החשובים. <br /> חרבות > קשת > דברים שלא ניתנים להחלפה וחשובים > כסף - זה הסדר SALVATION. <br /> לאחר שאצא מהבית אכנס לרכב שלי (אחרי שאסרוק אותו למטעני חבלה או מכשירי ריגול) ואסע הרחק מפה, מתקשר לרופא בדרך ומסביר לו בעדינות את המצב שבו אני נמצא, בתקווה לקבל מכסה כלשהו. <br /> לא אפיל עליו את כל התיק ישר, אלא אם כן ארגיש שהוא ימשיך לתמוך בי למרות זאת - זאת אומרת, אם אחוש ממנו שהוא פשוט יזרוק אותו לכלבים כשאומר לו שיש אחרי מאפיונרים, לא אוסיף את החלק הזה ורק אסביר שאני צריך מקום לישון הלילה. <br /> במידה ואחוש שהוא באמת NAKAMA פוטנציאלי, אז באמת אחשוף בפניו את הכל. <br /> לא משנה מה הוא יאמר, חוזה COMES NEXT - אני צריך לרדת לשורש הבעיה ולהבין מי האנשים שרודפים אחריי ולכן אתקשר לחוזה, ואם צריך אלך אליו עכשיו.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> אם היית בן אדם רגיל סביר להניח שהיית מגיב בחרדה, בפחד, אבל זה לא היה המקרה. <br /> במקום זאת, הראייה המרחבית שלך הצטמצמה, מרכזת את עצמה על הסיטואציה ומסננת את כל מה שנמצא מסביב. <br /> למעט העובדה שהבית שלך נשרף לא ראית סכנות נוספות באזור. נהדר. <br /> <br /> בצעדה מהירה, מהירה ככל שהגוף השבור שלך היה יכול לאפשר, הנעת את עצמך ישירות לעבר דלת הכניסה, החום של הלהבות נידף מהעור שלך מבלי באמת להזיק. <br /> השרירים שלך התכווצו ונמתחו, מרדדים את עצמם לקראת המהלומה שהייתה עתידה לבוא. <br /> הרגל שלך נמתחה, כמציר ברזל, והתרסקה ישירות מתחת למנעול בכוח שהיה יכול להרוג סוס. <br /> הצירים המחושלים חרקו מכוח המכה לרגע בודד לפני שהם נתלשו בכוח ואיפשרו לדלת להיזרק לאחור. <br /> <br /> הדלת חלפה מול הלהבות ונחתה על הריצוף המפוחם בחבטה עמומה. <br /> הסתערת מיד דרך האש, החום צורב את עורך והחזה הפצוע שלך גונח בכל צעד שאתה עושה. <br /> הגעת מהר לקומה השנייה וזיהית את החרבות שלך במכסה שלהן, גוון אדמדם לידיות שלהן המסמן כי החום גרם למתכת להיות לוהטת. <br /> חשקת את שינייך, הורדת את השרוולים שלך, תפסת בנדני החרבות וזרקת אותן בכוח מחוץ לחלון הקרוב. <br /> את הקשת שלך זיהית, ידעת מיד שהיא נשרפה, וכמוה אשפת החיצים והשוריקנים שהחזקת בקרבת מקום. <br /> <br /> רצת וזינקת המחלון, הגוף שלך נמתח בתנועה שהוא בפירוש לא העריך, ונחתת על האספלט כמה עשרות מטרים מהבית הבוער שלך. <br /> החרבות היו תקועות באספלט בכוח, מעלות אדים - התלבושת שלך כרונין, המעבדה, וכל שאר הציוד שלך נשרף ואבד לך. <br /> אבל החרבות עדיין נשארו. <br /> <br /> נהדר. <br /> שלפת את החרבות שלך מהאספלט, איכשהו הן עתה היו יותר צוננות למגע, והתקדמת לעבר הרכב. <br /> הכוויות שכיסו את כל העור שלך, הבגדים החרוכים והריח של השיער הבוער העידו כי לא יצאת מההתקפה הפרונטלית הזאת בשלום, אבל לפחות הצלחת להגשים כמה מיעדיך. <br /> אחרי הכל, מעבר לזה שהצלת את החרבות שלך, כל שאר הראיות להיותך רונין, אנטי-גיבור מתנקש מסתורי, עלו באש. <br /> <br /> הגעת לרכב שלך וסרקת אותו כמיטב יכולתיך, לאחר שזיהית כי הוא היה בטוח זרקת את החרבות לתא המטען, שמיד התחילו להסריח מריח של בד סינטתי נשרף, ונסעת משם. <br /> הקשת את המספר של ג'ון הנרי איירונס בדיבורית (שאיכשהו היה לך) ולאחר כמה דקות קיבלת ממנו תשובה, קול חצי-מנומנם חצי-מבולבל עונה לך. <br /> <br /> <span style="font-style:italic">"סאי? מה אתה מתקשר בשעה הזאת...?" <br /> </span> <br /> היית מהיר להשיב, כמובן <span style="font-style:italic">"שרפו לי את הבית"</span> והתשובה שלך הייתה קצרה בדיוק כמו שהיא הייתה מהירה <br /> לאחר רגע של שתיקה שמעת צלילי חיכוך סטטיים <span style="font-style:italic">"מה? מה לעזאזל עשית?"</span> הקול של ג'ון נשמע... נרגן, באופן מפתיע <span style="font-style:italic">"חוזה לא עונה לי בטלפון, סאי, מה לעזאזל עשית?!"</span> <br /> <span style="font-style:italic">"זה לא חשוב עכשיו-..."</span> ניסית לפייס אותו, אבל לג'ון עלה הסעיף. <br /> <span style="font-style:italic">"המלצתי עליך לאחד מהקונטקטים שלי וזה מה שקורה, תתפלל לוואטאבר אל אתם היפנים מאמינים בו שלא קרה לו משהו, אחרת יהיה לך עסק איתי!"</span> <br /> <br /> .קליק. <br /> ובזה השיחה נגמרה. שיט. <br /> הרמת טלפון לחוזה. אין קול ואין עונה. <br /> <br /> שהגעת לחנייה שמול הבית שלו עצרת באופן מיידי, שחררת את חגורת הבטיחות, אספת את החרבות שלך ופסעת בצעדים שקולים לעבר הדלת. <br /> היית פצוע, מכוסה בכוויות ועור קרוע, אבל בכל זאת החזקת בלהבים שלך ביד יציבה, כמאתגר את כל העולם עצמו לקרב. <br /> הגעת לדלת ומבלי לחכות שברת את המנעול במכת חרב אחת לפני שנכנסת. <br /> <br /> שקט. <br /> הבית היה שקט. <br /> לא היה שם אף אחד. <br /> הבטת לעבר החנייה וראית שהרכב של חוזה עדיין עמד שם, כלומר לא סביר שהוא עזב. <br /> נכנסת למעבדה שלו וראית שמשהו חלף כאן. <br /> <br /> אלה לא היו סימנים של קטטה, אלא יותר כאילו מישהו חיפש כאן. <br /> ארונות הפוכים, אבל לא שבורים או סדוקים, שולחן מבולגן, אבל בעל סדר מסוים בתוך הכאוס. <br /> <br /> כן, משהו בהחלט הסריח לך כאן. <br />

[YaoiBoy69]

---

ספוילר: 

אני יוצא מהבית בזריזות, מתכונן לזה שמשהו יקפוץ עליי, ומחפש מקום באזור להסתתר בו, אני נח וטוען את מצב נאודו. <br /> ברגע שאסיים 'להיטען' אכנס למצב נאודו ואנסה לחוש באנשים אחרים באזור, ואכנס בחזרה לבית. <br /> אנסה לחוש אנשים אחרים בבית, או להשיג עקבות למי היה פה ולמה. <br /> אנסה למצוא TRAIL שאוכל לעקוב אחריו, ואמשיך לרוץ אחריו.

[Gregory House]

---

דרור:

ספוילר: 

<br /> הרגל שלך הסתובבה על צירה ובפסיעה מהירה יצאת מדלת הכניסה הראשית, החרבות מצאו את עצמן דרוכות בידייך. <br /> פנית בחדות לשיח אקראי כמה עשרות מטרים מנקודת המוצא שלך והתכופפת לתוכו, נותן לעלים לכסות אותך. <br /> הריח היה משונה, העלים היו מעט רטובים בגלל הלחות של הלילה, הטיפות נגעו בלהבים החמים. <br /> <br /> בגניחה קלה רכנת והרגשת את כוחו של הטבע מפמפם בך כמספר שניות לאחר מכן. <br /> יצאת מהשיח וחזרת חזרה לבית. <br /> למעט כמה מקקים וחולדות לא איתרת חיים במקום. <br /> בסריקה מהירה על המקום לא ראית סימני קטטה, והנאודו שלך לא איתר קונפליקט שרוע במקום הזה. <br /> <br /> ההסבר ההגיוני היחיד שהגיע לראשך, אולי כמעט מיד, היה שחוזה נלקח ללא מאבק. <br /> יכול להיות שהוא נחטף, או לכל הפחות אוים עם רובה מכוון לראשו ממרחק אפס על מנת ש... יתלווה לאנשים רעולים כלשהם הרחק מהמבנה. <br /> האלטרנטיבה היא שהם באו אחרי שהוא עזב, לא שזה עזר להם מי יודע מה. <br /> <br /> כל זה היה טוב ונחמד כמובן, אבל זה לא באמת אמר לך כלום. <br /> <br /> הבית של חוזה היה סוף הדרך לפי איך שזה נראה. <br /> הם חיפשו אצלו משהו, השאלה היא-... <br /> <br /> זיהית אות עוין נכנס לטווח הנאודו שלך - מישהו היה בחצר האחורית של חוזה, אז למה לא איתרת אותו עד עכשיו? <br /> הדלת לחצר האחורית נפתחה ואדם נכנס. <br /> זיהית בכלליות שהוא היה חמוש, וברגע שהוא הגיע לקו עם דלת הכניסה (שאת המנעול שלה שברת), זיהית מיד קפיצה ברגשות שלו - בלבול, בהלה. <br /> ובכן, זה היה כך לפחות עד שהוא נדרך לתקוף. <br /> <br /> הוא אומנם ניסה להיות שקט אבל הרגשת רטט באוויר, כאילו הנשק שלו נדרך במעין 'קליק'. <br /> הצליל לא היה חרישי, מה שרימז לך שאולי הוא לא היה מיומן בלהיות חשאי כפי שהוא רצה להאמין. <br /> <br /> כך או כך, הרגשת שזה לא מה שיציל אותו. <br /> בטח שלא ממך. <br />