אז לאחרונה התחלתי לכתוב סיפורים, אז עלתה לי השאלה (שחשבתי עליה כבר פעם) מה אנשים מעדיפים, סיפור בגוף ראשון (מהעיניים של הגיבור) או בגוף שלישי (ממבט כללי וחיצוני על הסיפור?)
אישית, מה אתם מעדיפים ולמה?
בונוס: מעדיפים שהסיפור כתוב בלשון עבר או בלשון הווה?
לגבי שתי השאלות, זה תלוי בסגנון הכתיבה של הכותב, למרות שכשאני חושב על זה הרוב המוחלט של הספרים שקראתי היו מגוף ראשון (אני לא זוכר בשלוף ספר שלא היה בו מחשבות של אחת הדמויות לפחות)
לגבי שתי השאלות, זה תלוי בסגנון הכתיבה של הכותב, למרות שכשאני חושב על זה הרוב המוחלט של הספרים שקראתי היו מגוף ראשון (אני לא זוכר בשלוף ספר שלא היה בו מחשבות של אחת הדמויות לפחות)
מחשבות של הדמויות יכולות להיות בשניהם, פשוט בצורה אחרת. למשל:
יוסי לא האמין. הוא הרגיש כאילו תקעו לו סכין בגב. (שלישי)
אני לא מאמין. זה מרגיש כאילו תקעו לי סכין בגב. (ראשון)
כמובן שלא צריך לשפוט לפי שני המשפטים הספציפיים האלה מה יותר טוב, זאת רק דוגמה.
אני אישית יותר מתחבר לבגוף ראשון. וגם כשהדברים בהווה. כאילו, מה שקרה בעבר תספר בעבר, אבל תספר את זה כאילו כמו ביומן כזה או משהו - ההתרחשויות קורות בזמן שהמחבר עוד כותב, הוא לא יודע מה יקרה בהמשך
לרוב מעדיף גוף שלישי, אני אוהב גוף ראשון בעיקר כשהדמות שמהעיניים שלה אנחנו רואים את העולם היא מאוד מעניינת, עוקצנית, או מצחיקה (ההקבלה היחידה שיש לי היא לסדרות, כמו דקסטר, ששומעים אותו חושב רוב הזמן).
.gif "מנהל")
